ארכיון ירקות - האקדמיה למזון https://b4u.co.il/category/ירקות/ אנציקלופדיה לחומרי גלם במזון Sat, 30 Dec 2023 10:58:06 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.2.5 פלפלים חריפים: (זני פלפלים חריפים) – האקדמיה למזון https://b4u.co.il/%d7%a4%d7%9c%d7%a4%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%97%d7%a8%d7%99%d7%a4%d7%99%d7%9d/ Wed, 29 Nov 2023 16:34:34 +0000 https://b4u.co.il/?p=15118 פלפלים חריפים כל מה שצריך לדעת על פלפלים חריפים פלפל חריפים – ידועים בטעמם החריף, החריפות בפלפלים נובעת בעיקר מתרכובת הנקראת קפסאיצין. פלפלים מגיעים בצורות, גדלים, צבעים ורמות חריפות שונות. מתכון סחוג ירוק פלפלים חריפים פלפל חריף, הידוע גם בשם פלפל צ'ילי, שייך לסוג Capsicum וידועים בטעמם החריף או החריף מאד. החריפות בפלפלים נובע בעיקר …

פלפלים חריפים: (זני פלפלים חריפים) – האקדמיה למזון לקריאה »

הפוסט פלפלים חריפים: (זני פלפלים חריפים) – האקדמיה למזון הופיע לראשונה ב-האקדמיה למזון.

]]>
פלפלים חריפים

פלפלים חריפים

כל מה שצריך לדעת על פלפלים חריפים

פלפל חריפים - ידועים בטעמם החריף, החריפות בפלפלים נובעת בעיקר מתרכובת הנקראת קפסאיצין. פלפלים מגיעים בצורות, גדלים, צבעים ורמות חריפות שונות.

פלפלים חריפים

פלפל חריף, הידוע גם בשם פלפל צ'ילי, שייך לסוג Capsicum וידועים בטעמם החריף או החריף מאד. החריפות בפלפלים נובע בעיקר מתרכובת הנקראת קפסאיצין, להלן כמה סוגים נפוצים של פלפל חריף:

  1. Jalapeño (Capsicum annuum):

    • מקורו של חלפיניו ממקסיקו, הוא אחד הפלפלים החריפים הפופולריים והנפוצים ביותר. יש להם רמת חריפות מתונה והם משמשים לעתים קרובות בסלסות, רטבים וכתוספת למנות שונות.
  2. Habanero (Capsicum chinense):

    • הבנרו ידועים בחריפות העזה ובטעמם הפירותי. הם מגיעים בצבעים שונים, כולל כתום, אדום וצהוב. השימוש בהבנרו נפוץ במטבחים הקאריביים ומרכז אמריקה.
  3. סראנו (Capsicum annuum):

    • פלפלי סראנו דומים בחריפות להבנרו אך הם קטנים יותר ובעלי קליפה דקה יותר. הם משמשים לעתים קרובות במנות מקסיקניות, סלסה ורטבים חמים.
  4. צ'ילי עין ציפור תאילנדי (Capsicum annuum):

    • הצ'ילי הקטנים והחזקים האלה נמצאים בשימוש נפוץ במטבח התאילנדי. הם אורזים כמות משמעותית של חריפות ומתווספים לקארי, מוקפצים ורטבים.
  5. קאיין (Capsicum annuum):

    • פלפל קאיין מיובשים ונטחנים לרוב לאבקה. הם מוסיפים חריפות למגוון מנות ומהווים מרכיב נפוץ בתערובות תבלינים ורטבים חריפים.
  6. פובלנו (Capsicum annuum):

    • פלפלי פובלנו הם מתונים עד בינוניים והם משמשים לעתים קרובות במטבח המקסיקני. כשהם מיובשים, הם נקראים אנצ'ו צ'ילי והם משמשים בדרך כלל ברטבים.
  7. אנהיים (Capsicum annuum):

    • פלפלי אנהיים חריפים עד בינוניים ונפוצים במאכלים דרום-מערביים ומקסיקנים. לעתים קרובות הם צלויים ומשמשים בסלסות או ממולאים.
  8. Ghost Pepper (Bhut Jolokia – Capsicum chinense):

    • הפלפל הרפאים החזיק בתואר הפלפל החריף בעולם במשך תקופה. הוא חריף במיוחד ומשמש במשורה במנות שונות.
  9. קרולינה ריפר (Capsicum chinense):

    • נכון לעדכון הידע האחרון בינואר 2022, קרולינה ריפר מחזיקה בשיא גינס לפלפל הצ'ילי החריף בעולם. זהו צ'ילי היברידי שגדל לחריפות קיצונית.
  10. שישיטו (Capsicum annuum):

    • פלפלי שישיטו הם בדרך כלל עדינים, אבל מדי פעם במנה יכולים הם להיות חריפים. לעתים קרובות הם מטוגנים במחבת ומוגשים כמתאבן פופולרי במטבח היפני.
  11. פפרוצ'יני (Capsicum annuum):

    • פלפלי פפרוצ'יני הם עדינים ולעתים קרובות הם כבושים. הם נמצאים בשימוש נפוץ במטבח הים תיכוני ומהווים תוספת פופולרית לכריכים וסלטים.

חשוב לציין שרמת החריפות של פלפלים יכולה להשתנות, בטיפול בפלפל חריף, רצוי לנקוט משנה זהירות, שכן קפסאיצין עלול לגרות את העור והעיניים. מומלץ לשטוף ידיים היטב לאחר טיפול בפלפלים חריפים.

כתבות נוספות

שתפו את העמוד

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp

תוכלו לעיין בכתבות נוספות

רוצים להכיר את סוגי הדגים

רוצים להכיר את סוגי הפירות

למדו את סוגי הגבינות

כל הזכויות שמורות לאתר האקדמיה למזון © 2020

הפוסט פלפלים חריפים: (זני פלפלים חריפים) – האקדמיה למזון הופיע לראשונה ב-האקדמיה למזון.

]]>
מתכון סלט עגבניות עם פטה: (סלט יווני) – האקדמיה למזון https://b4u.co.il/%d7%9e%d7%aa%d7%9b%d7%95%d7%9f-%d7%a1%d7%9c%d7%98-%d7%a2%d7%92%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9d-%d7%a4%d7%98%d7%94/ Sun, 29 Oct 2023 15:11:52 +0000 https://b4u.co.il/?p=13241 מתכון סלט עגבניות עם פטה מתכון סלט עגבניות עם פטה למתכון זה יש שילובי טעמים קלאסיים מכל הזמנים שפשוט אי אפשר לטעות איתם, מתיקות העגבניות,

הפוסט מתכון סלט עגבניות עם פטה: (סלט יווני) – האקדמיה למזון הופיע לראשונה ב-האקדמיה למזון.

]]>

מתכון סלט עגבניות עם פטה

מתכון סלט עגבניות עם פטה

למתכון זה יש שילובי טעמים קלאסיים מכל הזמנים שפשוט אי אפשר לטעות איתם, מתיקות העגבניות, חריפות הפטה ושמן זית ארומטי הם בסיס מצוין למגוון עשבי תיבול טריים וחומץ.
אתם אפילו לא צריכים להגביל את עצמכם לסוג העגבניות או הפטה לשימוש.
עם שפע כזה לבחירה, אתם יכולים לעשות את זה בתריסר דרכים שונות.
אם אתם אוהבים פטה ועגבניות, אתם פשוט חייבים לנסות את סלט העגבניות שלנו עם פטה מוקצפת, זה מדהים!
לטעם פשוט של עגבניות, נסו את סלט העגבניות שלנו עם עשבי תיבול טריים.

מתכון סלט עגבניות עם פטה

 

רכיבים:

4 כוסות ירקות סלט מעורבים (כגון חסה, תרד, בזיליקום או ארוגולה)
1 כוס עגבניות שרי, חצויות
1/2 מלפפון, פרוס
1/2 בצל אדום, פרוס דק
1/4 כוס עלי טרגון טריים
1/4 כוס גבינת פטה מפוררת
1/4 כוס צנוברים קלויים (לא חובה)

רכיבים לרוטב
3 כפות שמן זית כתית מעולה
1 כף מיץ לימון
1 כף חומץ יין לבן
1 כפית חרדל דיז'ון
1 כפית דבש
מלח ופלפל לפי הטעם

אופן הכנה

  1. בקערת סלט גדולה, שלבו את הירקות הסלט המעורב, עגבניות השרי, פרוסות המלפפון, הבצל האדום ועלי הטרגון הטריים.
  2. בקערה קטנה, טורפים יחד את שמן הזית, מיץ הלימון, חומץ היין הלבן, חרדל דיז'ון, דבש, מלח ופלפל להכנת הרוטב.
  3. מטפטפים את הרוטב על הסלט ומערבבים בעדינות לציפוי כל המרכיבים.
  4. מפזרים את גבינת הפטה המפוררת ואת הצנוברים הקלויים (אם משתמשים) מעל החלק העליון של הסלט.
  5. מגישים מיד ונהנים!

הגשה
אתם מוזמנים להתאים את כמויות המרכיבים לפי העדפות הטעם שלכם. אתם יכולים גם להוסיף חתיכות עוף בגריל במקום הפטה כדי להפוך את זה לארוחה משמעותית יותר.

תוכלו לעיין בכתבות נוספות

שתפו את העמוד

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp

רוצים להכיר את סוגי הדגים

רוצים להכיר את סוגי הפירות

למדו את סוגי הגבינות

כל הזכויות שמורות לאתר האקדמיה למזון © 2020

הפוסט מתכון סלט עגבניות עם פטה: (סלט יווני) – האקדמיה למזון הופיע לראשונה ב-האקדמיה למזון.

]]>
אבוקדו: אטינגר – האס (אבוקדו ערכים תזונתיים) – האקדמיה למזון https://b4u.co.il/%d7%90%d7%91%d7%95%d7%a7%d7%93%d7%95/ Thu, 28 Sep 2023 05:21:55 +0000 https://b4u.co.il/?p=3245 אבוקדו כל מה שצריך לדעת על אבוקדו אבוקדו, פרי קרמי ועשיר בחומרים מזינים, מתהדר בקליפת חלוקים ירוקה או שחורה בצבע סגול, בשר חמאתי חלק וטעם

הפוסט אבוקדו: אטינגר – האס (אבוקדו ערכים תזונתיים) – האקדמיה למזון הופיע לראשונה ב-האקדמיה למזון.

]]>
אבוקדו

אבוקדו

כל מה שצריך לדעת על אבוקדו

אבוקדו, פרי קרמי ועשיר בחומרים מזינים, מתהדר בקליפת חלוקים ירוקה או שחורה בצבע סגול, בשר חמאתי חלק וטעם אגוזי. עשיר בשומנים בריאים, סיבים וחומרי תזונה חיוניים.

אבוקדו קצת רקע

הוא ידוע מדעית בשם Persea americana, שייך למשפחת ה-Lauraceae, הכוללת קבוצה מגוונת של צמחים פורחים. להלן סקירה קצרה של הרקע הבוטני של האבוקדו:

מקור: מאמינים כי מקורו של האבוקדו באזור הכולל את דרום מקסיקו, גואטמלה וחלקים ממרכז אמריקה. עץ האבוקדו הוא עץ ירוק עד שיכול להגיע לגובה של עד 66 רגל (20 מטר).

טקסונומיה: עצי אבוקדו שייכים לסוג Persea, הכולל מינים שונים. המין הנפוץ ביותר לגידול ולצריכה הוא Persea americana. בתוך המין הזה, ישנם מספר זנים, שלכל אחד מאפיינים ייחודיים משלו.

מאפיינים בוטניים: עצי אבוקדו מייצרים פירות סגלגלים או בצורת אגס הידועים בשם אבוקדו. לפירות אלה קליפה עורית, ירוקה או שחורה ובשר קרמי, ירוק חיוור עד צהבהב. הזרע או הבור המרכזי גדול למדי.

פריחה: עצי אבוקדו הם דו-ביתיים, כלומר יש להם פרחים זכריים ונקביים נפרדים על עצים שונים. הפרחים הזכריים מייצרים אבקה, בעוד שהפרחים הנקביים מכילים את הביצית. רוב מטעי האבוקדו כוללים עצי זכר ונקבה כאחד כדי להבטיח האבקה וייצור פירות.

האבקה: מאביקים טבעיים של עצי אבוקדו כוללים דבורים וחרקים אחרים. עם זאת, גידול אבוקדו מסחרי כולל לרוב שיטות האבקה מבוקרות לשיפור מערך הפירות.

גידול: עצי אבוקדו משגשגים באקלים סובטרופי וטרופי. הם גדלים במדינות רבות ברחבי העולם, כולל מקסיקו, ארצות הברית (במיוחד קליפורניה ופלורידה), צ'ילה, פרו וחלקים רבים של אפריקה ואסיה.

זנים: ישנם זני אבוקדו רבים, כל אחד עם הטעם, המרקם והמראה שלו. כמה זני אבוקדו פופולריים כוללים את האס, פוארטה, בייקון ופינקרטון, אם להזכיר כמה.

תזונה: אבוקדו ידוע בערכו התזונתי הגבוה, מכיל שומנים בריאים, סיבים, ויטמינים (במיוחד ויטמין K, ויטמין C, ויטמין E וכמה ויטמינים מקבוצת B), מינרלים (כגון אשלגן) ונוגדי חמצון.

שימושים קולינריים: אבוקדו משמש במגוון רחב של יישומים קולינריים, מגוואקמולי וסלטים ועד כריכים, שייקים ואפילו קינוחים. המרקם הקרמי והטעם העדין והאגוזי שלהם הופכים אותם למרכיב רב-תכליתי.

יתרונות בריאותיים: אבוקדו קשור ליתרונות בריאותיים רבים, לרבות בריאות הלב, ניהול משקל והזנת העור, הודות להרכבו העשיר בחומרים מזינים.

ההיסטוריה הבוטנית של האבוקדו ומסעו מאזור הולדתו להפיכתו לפרי אהוב ומתורבת ברחבי העולם מציגים את משמעותו במסורת הקולינרית והגננית כאחד. זה הפך למרכיב אייקוני ורב-תכליתי במטבחים שונים ברחבי העולם.

אבוקדו תרבויות:

גידול האבוקדו אכן נרחב וזכה לצמיחה ופופולריות משמעותית ברחבי העולם בשל ערכו התזונתי, הרבגוניות והביקוש הגובר של הפרי. להלן כמה נקודות מפתח לגבי גידול נרחב של אבוקדו:

התרחבות גלובלית: גידול האבוקדו התרחב מעבר לאזורי הילידים שלו במקסיקו, מרכז אמריקה וחלקים מדרום אמריקה. כיום, אבוקדו גדל כמעט בכל יבשת עם אקלים מתאים.

מדינות מייצרות עיקריות: מקסיקו נותרה היצרנית הגדולה בעולם של אבוקדו, ותורמת חלק ניכר מההיצע העולמי. מדינות מייצרות גדולות אחרות כוללות את ארצות הברית (בעיקר קליפורניה ופלורידה), פרו, צ'ילה, הרפובליקה הדומיניקנית, אינדונזיה וקניה.

מגוון זנים: ישנם מאות זני אבוקדו, כל אחד עם המאפיינים הייחודיים לו. אבוקדו האס הוא הזן המוכר והנצרך ביותר בעולם, אך ישנם רבים אחרים, כגון פוארטה, בייקון, פינקרטון ועוד.

חקלאות בת קיימא: שיטות חקלאות בת קיימא של אבוקדו, כולל ייצור אורגני וסחר הוגן, זכו בולטות ככל שהצרכנים הופכים מודעים יותר לנושאים סביבתיים ואתיים.

אתגרי גידול: גידול אבוקדו יכול להיות מאתגר בגלל גורמים כמו רגישות לאקלים, רגישות למחלות כמו נבלת דפנה, והצורך בשיטות האבקה ספציפיות. חקלאים משתמשים לעתים קרובות בטכניקות חדשניות כדי להתגבר על אתגרים אלה.

ביקוש עולמי: צריכת האבוקדו עלתה בשל היתרונות הבריאותיים הנתפסים שלו והרבגוניות הקולינרית שלו. הביקוש לאבוקדו גדל לא רק במדינות הצורכות אבוקדו מסורתיות אלא גם בשווקים מתעוררים.

יצוא וסחר: יצוא אבוקדו הוא מרכיב משמעותי בתעשיית האבוקדו העולמית. מדינות כמו מקסיקו, פרו וצ'ילה מייצאות כמויות גדולות של אבוקדו לארצות הברית, אירופה ואסיה.

מוצרי צריכה: גם מוצרים על בסיס אבוקדו התרחבו, כולל שמן אבוקדו, ממרחי אבוקדו, ואפילו מוצרי קוסמטיקה וטיפוח על בסיס אבוקדו.

משמעות תרבותית: לאבוקדו יש משמעות תרבותית במטבחים שונים, כמו מקסיקני וים תיכוני. זהו מרכיב מרכזי במנות כמו גוואקמולי וסלטים.

מגמת בריאות: המוניטין של אבוקדו כ"מזון-על" עם שומנים בריאים, סיבים וחומרי תזונה חיוניים תרם לפופולריות שלו בתזונה מודעת לבריאות.

שיקולים סביבתיים: תעשיית האבוקדו עומדת בפני בדיקה מדוקדקת לגבי ההשפעה הסביבתית שלה, במיוחד שימוש במים וכריתת יערות. שיטות קיימא מודגשות יותר ויותר.

השפעה כלכלית: חקלאות אבוקדו תומכת במספר רב של מקומות עבודה וכלכלות באזורי ייצור, ותורמת לכלכלות מקומיות ולאומיות.

ככל שהביקוש לאבוקדו ממשיך לעלות ברחבי העולם, תעשיית האבוקדו מתמודדת עם הזדמנויות ואתגרים הקשורים לייצור בר קיימא, אחריות סביבתית ועמידה בציפיות הצרכנים. גידול זה משקף את מעמדו של האבוקדו כפרי אהוב ורב-תכליתי בעל נוכחות משמעותית בתזונה ובתרבויות המודרניות.

אבוקדו ערכים תזונתיים 

הוא פרי עתיר רכיבים תזונתיים המוערך בזכות טעמו העשיר, המרקם הקרמי ויתרונותיו הבריאותיים הרבים. להלן פירוט מפורט של הערכים התזונתיים של האבוקדו, היתרונות התזונתיים וסגולותיו:

ערכים תזונתיים (ל-100 גרם אבוקדו גולמי):

קלוריות: כ-160 קלוריות, מופקות בעיקר משומנים בריאים.

שומנים בריאים: אבוקדו עשיר במיוחד בשומנים חד בלתי רוויים, במיוחד חומצה אולאית, הקשורה לבריאות הלב. הוא מכיל כ-14 גרם שומן ל-100 גרם, מה שהופך אותו לאחד מהמזונות הצמחיים השומנים ביותר.

סיבים תזונתיים: אבוקדו הוא מקור טוב לסיבים תזונתיים, המספק כ-7 גרם ל-100 גרם. סיבים מסייעים לעיכול, מסייעים בוויסות רמות הסוכר בדם ותומכים בתחושת מלאות.

פחמימות: אבוקדו מכיל כ-8.5 גרם פחמימות ל-100 גרם, מה שהופך אותו לדל יחסית בפחמימות. רוב הפחמימות שלה מגיעות מסיבים תזונתיים.

חלבון: אבוקדו אינו מקור משמעותי לחלבון, עם כ-2 גרם ל-100 גרם.

ויטמינים: אבוקדו עשיר בויטמינים שונים, כולל:

ויטמין K: חשוב לקרישת הדם ובריאות העצם.
בנוסף ויטמין E: נוגד חמצון המסייע בהגנה על התאים מפני נזק.
ויטמין C: נוגד חמצון התומך במערכת החיסון ובבריאות העור.
מספר ויטמינים מקבוצת B: כולל פולאט (ויטמין B9), החיוני לחלוקת תאים ולהתפתחות העובר.
מינרלים: אבוקדו מכיל מינרלים חיוניים כמו אשלגן, הממלא תפקיד מכריע בוויסות לחץ הדם ותפקוד השרירים.

נוגדי חמצון: אבוקדו מספק נוגדי חמצון כמו לוטאין וזאקסנטין, הידועים כמקדמים את בריאות העיניים ומפחיתים את הסיכון לניוון מקולרי הקשור לגיל.

יתרונות וסגולות תזונתיות:

בריאות הלב: תכולת השומן החד בלתי רווי הגבוהה של אבוקדו, במיוחד חומצה אולאית, עשויה לסייע בהורדת רמות הכולסטרול הרע, ולהפחית את הסיכון למחלות לב.

ניהול משקל: השילוב של שומנים בריאים וסיבים באבוקדו יכול לתרום לתחושת מלאות, עלולה להפחית את צריכת הקלוריות הכוללת ולסייע בניהול משקל.

בקרת סוכר בדם: תכולת הסיבים עוזרת לייצב את רמות הסוכר בדם, מה שהופך את האבוקדו למועיל לאנשים עם סוכרת או לבעלי סיכון.

בריאות העין: לוטאין וזאקסנטין באבוקדו הם נוגדי חמצון המגנים מפני מחלות עיניים הקשורות לגיל ומקדמים ראייה טובה.

בריאות העצם: ויטמין K באבוקדו ממלא תפקיד בבריאות העצם ועשוי להפחית את הסיכון לאוסטאופורוזיס.

ספיגת חומרים מזינים: שומנים בריאים באבוקדו משפרים את הספיגה של ויטמינים מסיסים בשומן (A, D, E ו-K) וחומרים מזינים אחרים מהמזון.

עור ושיער: השילוב של ויטמין E ושומנים בריאים באבוקדו מועיל לבריאות העור והשיער.

אנטי דלקתי: לחלק מהתרכובות באבוקדו יש תכונות אנטי דלקתיות ועשויות להפחית את הסיכון למחלות כרוניות הקשורות לדלקת.

רבגוניות: אבוקדו הוא מרכיב רב תכליתי במטבח, המשמש בסלטים, כריכים, שייקים וקינוחים .

מתינות: בעוד שאבוקדו מציע יתרונות בריאותיים רבים, הם צפופים בקלוריות בשל תכולת השומן שלהם. מתינות היא המפתח לשילובם בתזונה מאוזנת.

הפרופיל התזונתי והיתרונות הבריאותיים של אבוקדו הופכים אותו לתוספת חשובה לתזונה בריאה. הכללת אבוקדו בארוחות שלכם יכולה לספק מגוון של חומרים מזינים חיוניים ולתרום לרווחה הכללית.

אבוקדו שימושים במטבח

הפרי רב תכליתי ומזין שניתן להשתמש בו במגוון יישומים קולינריים. הנה כמה שימושים פופולריים לאבוקדו במטבח:

גוואקמולי: גוואקמולי הוא אולי השימוש המפורסם ביותר באבוקדו. מועכים אבוקדו בשל, ומערבבים אותם עם קוביות בצל, עגבניות, כוסברה, מיץ ליים ותבלינים כדי ליצור מטבל מקסיקני קלאסי זה.

טוסט אבוקדו: מורחים אבוקדו מרוסק או פרוס על לחם קלוי ומעליו תוספות שונות כמו ביצים עלומות, עגבניות שרי, גבינת פטה או סלמון מעושן לארוחת בוקר או חטיף טעים ומזין.

סלטים: הוסף אבוקדו פרוס או חתוך לקוביות לסלטים לקבלת קרמיות וטעם נוסף. זה משתלב היטב עם ירקות מעורבים, עגבניות, מלפפונים וויניגרט.

שייקים: ניתן לערבב אבוקדו לשייקים כדי להוסיף קרמיות ושומנים בריאים. זה משתלב היטב עם פירות כמו בננות, פירות יער ומנגו.

סושי: אבוקדו הוא מרכיב נפוץ בלחמניות סושי, ומוסיף מרקם קרמי וטעם עדין המשלים דג נא ואורז.

מרקים: טוחנים אבוקדו למרקים צוננים כמו גספאצ'ו למרקם קרמי ונגיעת עושר.

כריכים ועטיפות: פורסים או מועכים אבוקדו לשימוש כממרח או מילוי לכריכים, עטיפות ובוריטוס. הוא מוסיף אלמנט קרמי ומשתלב היטב עם מילויים שונים.

סלסה: שלבו אבוקדו חתוך לקוביות עם מרכיבים כמו עגבניות, בצל, כוסברה ומיץ ליים כדי ליצור סלסת אבוקדו מרעננת. זה תוספת נהדרת לבשרים על האש או כמטבל לצ'יפס טורטייה.

רטבים : ערבבו אבוקדו עם מרכיבים כמו יוגורט, מיץ ליים ושום כדי להכין רטבים ורטבים קרמיים לסלטים, טאקו ועוד.

אבוקדו ממולא: חללו חצאי אבוקדו ומלאים אותם במרכיבים כמו קינואה, שרימפס, סרטן או סלסה להצגה מזינה ומושכת.

קינוחים: ניתן להשתמש באבוקדו בקינוחים כמו מוס שוקולד אבוקדו או גלידת אבוקדו כדי להוסיף קרמיות ללא חלב.

החלפת ביצים: אבוקדו יכול לשמש כתחליף ביצים במתכוני אפייה, במיוחד במתכונים טבעוניים או ללא ביצים.

סושי: סושי עם אורז סושי, אבוקדו פרוס, מלפפון, אצות, וחלבון לבחירתכם לחוויית סושי מפורקת.

צ'יפס: מצפים פרוסות אבוקדו בפירורי לחם ואופים או מטגנים לנשנוש פריך ובריא או תוספת.

המרקם הקרמי וטעמו העדין של אבוקדו הופכים אותו למרכיב רב-תכליתי במנות מלוחות ומתוקות כאחד. ערכו התזונתי והשומנים הבריאים ללב הופכים אותו לבחירה פופולרית עבור טבחים מודעים לבריאות וחובבי אוכל כאחד.

אבוקדו זנים בישראל

ישראל ידועה בטיפוח מספר זני אבוקדו, כל אחד עם המאפיינים הייחודיים לו. להלן כמה מזני האבוקדו הפופולריים הגדלים בישראל:

האס: אבוקדו האס הוא זן האבוקדו הגדל והמוכר ביותר בעולם. בישראל זה לא יוצא דופן. לאבוקדו האס יש קליפה ייחודית של חלוקי נחל שמשתנה מירוק לשחור-סגול כשהם בשלים. יש להם בשר קרמי וטעם עשיר ואגוזי.

אטינגר: כאמור, אבוקדו אטינגר הוא זן ישראלי הידוע בהבשלה המהירה ובטעמו העדין והמעט מתוק. יש לו עור חלק וירוק ובשר צהוב-ירוק חיוור.

בקון: אבוקדו בקון הוא זן נוסף הגדל בישראל. יש לו עור חלק ודק שנשאר ירוק גם כשהוא בשל. הבשר קרמי ובעל טעם עדין וחמאתי.

פוארטה: לאבוקדו פוארטה מראה בצורת אגס ועור ירוק וחלוקי נחל. הם ידועים במרקם החלק והקרמי שלהם. הטעם מתואר לעתים קרובות כעשיר ומעט אגוזי.

פינקרטון: אבוקדו פינקרטון מוארך בצורתם ובעלי קליפה ירוקה. הבשר קרמי ובעל טעם עדין ואגוזי. מגוון זה מועדף בשל זמינותו לאורך כל השנה.

Zutano: לאבוקדו של זוטנו יש פרי בצורת אגס עם קליפה חלקה, צהובה-ירוקה. הם זמינים בדרך כלל מוקדם יותר בעונת האבוקדו וידועים בטעמם העדין.

פז: אבוקדו פז הוא זן ישראלי הידוע בעמידותו לרוח ולחום. יש לו צורה מוארכת ייחודית ועור חלק וירוק. הבשר קרמי ובעל טעם נעים.

נבל: אבוקדו נבל הוא חדש יחסית בסצנת האבוקדו הישראלית. יש להם צורה מוארכת ועור ירוק כהה. הבשר עשיר וקרמי, והטעם מתואר לעתים קרובות כמעולה.

שרוויל: אבוקדו שרוויל הוא במקור מהוואי אך גדל גם בישראל. יש לו עור חלוקי ייחודי שהופך לירוק כהה לשחור כאשר הוא בשל. הבשר קרמי ובעל טעם אגוזי עשיר.

זני אבוקדו אלו נהנים ביישומים קולינריים שונים ברחבי ישראל ומיוצאים גם לשווקים בינלאומיים. הבחירה במגוון עשויה להיות תלויה בגורמים כגון העדפות טעם, זמינות אזורית ושימוש קולינרי מיועד.

אבוקדו זנים נוספים

הס

קוקטייל

פינקרטון

פלורידה

פוארטה

פואבלה

לינדה

טיקל

בקון

אוגנדה

אבוקדו אטינגר

אטינגר הוא מגוון אבוקדו הידוע במאפייניו הייחודיים. הנה מידע נוסף על אבוקדו אטינגר:

מראה: אבוקדו אטינגר הם בדרך כלל בצורת אגס ויש להם קליפה חלקה ודקה, ירוקה כשהיא בשלה. הם בינוניים עד גדולים בגודלם ויכולים לשקול בכל מקום בין 6 עד 16 אונקיות (170 עד 450 גרם).

בשר: בשרו של אבוקדו אטינגר הוא צהוב-ירוק חיוור, ויש לו מרקם חלק וקרמי. הטעם מתואר לעתים קרובות כעדין, אגוזי ומעט מתוק, מה שהופך אותו לבחירה רב-תכליתית עבור יישומים קולינריים שונים.

הבשלה: אבוקדו אטינגר ידוע בהבשלתם המהירה. הם יכולים לעבור ממוצקים לבשילים תוך תקופה קצרה, לכן חשוב לעקוב אחריהם מקרוב כדי למנוע הבשלת יתר.

עונה: האבוקדו אטינגר הוא בדרך כלל בעונה מסוף החורף ועד תחילת הקיץ, תלוי באזור.

מקור: אבוקדו אטינגר מקורו בישראל ולעיתים מכונה "האבוקדו הישראלי". הוא פותח בשנות ה-40 על ידי חוקרי חקלאות ישראלים והוא תוצאה של הכלאה בין זני אבוקדו שונים.

שימוש: אבוקדו אטינגר מוערך בזכות המרקם הקרמי וטעמם העדין, מה שהופך אותם למתאימים למגוון רחב של שימושים קולינריים. ניתן לפרוס אותם או לחתוך אותם לקוביות ולהשתמש בהם בסלטים, כריכים ולחמניות סושי. הם גם מצוינים להכנת גוואקמולי ושייקים.

תזונה: כמו אבוקדו אחרים, אבוקדו אטינגר עשיר בשומנים חד בלתי רוויים בריאים, סיבים, ויטמינים (כגון ויטמין K, ויטמין E וכמה ויטמינים מקבוצת B), מינרלים (כולל אשלגן) ונוגדי חמצון.

זמינות: בעוד שאבוקדו אטינגר נמצא לרוב בישראל ובאזורים סמוכים, כמה שווקים מיוחדים במקומות אחרים בעולם עשויים לשאת אותם במהלך עונות האבוקדו שלהם.

אבוקדו אטינגר מציעים טעם מענג ומרקם קרמי, מה שהופך אותם לבחירה מועדפת בקרב חובבי אבוקדו. הם מוערכים במיוחד בעולם הקולינרי בשל הרבגוניות שלהם במנות מלוחות ומתוקות כאחד.

אבוקדו האס

האס, המכונה לעתים קרובות פשוט "האס", הוא אחד מזני האבוקדו הפופולריים והמוכרים ביותר ברחבי העולם. להלן כמה מאפיינים ומידע מרכזיים על אבוקדו האס:

מקור: אבוקדו האס מקורו בדרום קליפורניה, ארה"ב. הוא גודל לראשונה על ידי מוביל דואר בשם רודולף הס בשנות ה-20. הס גילה את העץ הייחודי עם אבוקדו כהה עור על רכושו, והוא הפך ללהיט מיידי בזכות טעמו הטעים והמרקם הקרמי שלו.

מראה: אבוקדו האס בולטים בעור החלוק והמרקם שלהם, שעובר מירוק לארגמן-שחור כשהוא בשל. העור עבה וקל לקלף. הצורה של אבוקדו הס היא בדרך כלל בצורת אגס.

מרקם וטעם: הבשר של אבוקדו האס הוא קרמי וחלק, מה שהופך אותו למושלם עבור מגוון רחב של יישומים קולינריים. יש לו טעם אגוזי עשיר שמתואר לעתים קרובות כחמאתי.

הבשלה: אבוקדו האס ידועים בתהליך ההבשלה הצפוי שלהם. הם מתחילים יציבים ובהדרגה נעשים רכים יותר כשהם מבשילים. העור משנה את צבעו מירוק לסגול כהה-שחור כשהם בשלים ומוכנים לאכילה.

זמינות: אבוקדו האס זמינים בקלות במקומות רבים בעולם ולעתים קרובות זמינים כל השנה, הודות לאזורי גידול משתנים.

תזונה: כמו כל האבוקדו, גם אבוקדו האס עשיר בשומנים חד בלתי רוויים בריאים, סיבים, ויטמינים (כמו ויטמין K, ויטמין E וויטמיני B שונים), מינרלים (כולל אשלגן) ונוגדי חמצון. הם צפופים בחומרים מזינים ותורמים לתזונה בריאה.

שימושים קולינריים: אבוקדו האס מגוונים במטבח וניתן להשתמש בהם במגוון רחב של מנות, לרבות גוואקמולי, סלטים, כריכים, לחמניות סושי, שייקים ועוד. הם משמשים גם כתוספת או קישוט למאכלים שונים.

יתרונות בריאותיים: אבוקדו האס מציע יתרונות בריאותיים רבים, כולל תמיכה בבריאות הלב בשל השומנים הבריאים שלהם, סיבים לבריאות מערכת העיכול ומגוון של רכיבי תזונה חיוניים. הם קשורים גם לקידום שובע וניהול משקל.

אחסון: כדי להאריך את חיי המדף של אבוקדו הס, כדאי לאחסן אותם בטמפרטורת החדר עד להבשיל. לאחר הבשלתם, ניתן לאחסן אותם במקרר למספר ימים כדי להאריך את טריותם.

אבוקדו הס הוא פרי אהוב שהפך לחלק בלתי נפרד ממטבחים רבים ברחבי העולם. הטעם הייחודי שלהם, המרקם הקרמי והרבגוניות הופכים אותם למרכיב מועדף על שפים ומבשלים ביתיים כאחד.

אבוקדו הבשלה ואחסון

אחסון והבשלה נכונים הם חיוניים כדי להבטיח שהאבוקדו יהיה במיטבו כאשר אתה מוכן להשתמש בו. הנה איך לאחסן ולהבשיל אבוקדו ביעילות:

אבוקדו הבשלה:

טמפרטורת החדר: אם האבוקדו שלכם לא בשל, עדיף להשאיר אותם בטמפרטורת החדר. הנחתם בשקית נייר עם בננה או תפוח יכולה להאיץ את תהליך ההבשלה בשל גז האתילן שפירות אלו פולטים.

בדיקת הבשלות: האבוקדו בשל כאשר הוא נכנע מעט ללחץ עדין אך אינו רך מדי. כדי לבדוק את הבשלות, סוחטים בעדינות את האבוקדו בכף היד. אם זה מניב, זה מוכן לאכילה. אם זה מאוד יציב, זה צריך יותר זמן כדי להבשיל. הקפידו לבדוק את צוואר האבוקדו, מכיוון שלעתים קרובות זהו החלק הראשון להבשיל.

בדיקת גזע: שיטה נוספת לבדוק את הבשלות היא להסיר את הגבעול הקטן או הכובע בחלק העליון של האבוקדו. אם הוא יורד בקלות והוא ירוק מתחת, האבוקדו בשל. אם הוא חום, סביר להניח שהאבוקדו בשל יתר על המידה, ואם קשה להסירו, הוא צריך עוד זמן להבשיל.

הימנעו מקירור בזמן ההבשלה: אין לקרר אבוקדו שעדיין מבשיל. הטמפרטורות הקרות יכולות להאט את תהליך ההבשלה.

אחסון אבוקדו בשל:

לאחר שהאבוקדו שלכם הבשיל, אתם יכולים לאחסן אותם כדי להרחיב את טריותם:

קירור: אם רוצים להאט את תהליך ההבשלה ולשמור על טריות של אבוקדו בשל לעוד כמה ימים, שמים אותם במקרר. זה יעזור להאריך את חיי המדף שלהם בכמה ימים.

השתמשו במיץ לימון או ליים: כדי למנוע השחמה של אבוקדו חתוך, ניתן להבריש את הבשר החשוף במיץ לימון או ליים, המכיל נוגדי חמצון טבעיים. לחלופין, אחסנו אבוקדו חתוך עם חתיכת בצל, שיכול לעזור להפחית את ההשחמה.

עטפו בניילון: אם נשאר לכם חצי אבוקדו, עטפו אותו היטב בניילון או בנייר אלומיניום, והבטיחו מגע מינימלי באוויר. יש אנשים שגם מניחים את גלעין האבוקדו בחצי העטוף כדי לעזור לשמר אותו.

אחסון עם בצל: כפי שהוזכר קודם לכן, אחסון אבוקדו חתוך עם חתיכת בצל יכול לעזור לשמור על טריותו ולמנוע השחמה.

מיכל אטום: אחסן אבוקדו חתוך בכלי אטום, וודאו שהבשר נמצא במגע עם פני המיכל כדי למזער את החשיפה לאוויר.

זכרו שאבוקדו מתכלה, וגם באחסון מתאים, איכותו עלולה לרדת עם הזמן. עדיף להשתמש באבוקדו בשל תוך מספר ימים לקבלת הטעם והמרקם הטובים ביותר.

כתבות נוספות

שתפו את העמוד

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp

תוכלו לעיין בכתבות נוספות

רוצים להכיר את סוגי הדגים

רוצים להכיר את סוגי הפירות

למדו את סוגי הגבינות

כל הזכויות שמורות לאתר האקדמיה למזון © 2020

הפוסט אבוקדו: אטינגר – האס (אבוקדו ערכים תזונתיים) – האקדמיה למזון הופיע לראשונה ב-האקדמיה למזון.

]]>
קישואים: כל מה שצריך לדעת (קישואים ממולאים ועוד) – האקדמיה למזון https://b4u.co.il/%d7%a7%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9d/ Wed, 27 Sep 2023 11:00:01 +0000 https://b4u.co.il/?p=11199 קישואים כל מה שצריך לדעת על קישואים קישוא, דלעת קיץ, מקורו ביבשת אמריקה והפך לירק פופולרי במטבח הים תיכוני. הטעם העדין והרבגוניות שלו הופכים אותו

הפוסט קישואים: כל מה שצריך לדעת (קישואים ממולאים ועוד) – האקדמיה למזון הופיע לראשונה ב-האקדמיה למזון.

]]>

קישואים

כל מה שצריך לדעת על קישואים

קישוא, דלעת קיץ, מקורו ביבשת אמריקה והפך לירק פופולרי במטבח הים תיכוני. הטעם העדין והרבגוניות שלו הופכים אותו לאהוב קולינרי ברחבי העולם.

קישואים קצת רקע

קישוא, הידוע מדעית בשם Cucurbita pepo, הוא דלעת קיץ שמקורה ביבשת אמריקה. הוא היה מעובד על ידי עמים ילידים, כולל האצטקים ואינקה, הרבה לפני בואם של האירופים. הקישוא שייך למשפחת הדלעות ומאופיין בצורתו המוארכת, קליפה ירוקה חלקה וטעמו עדין.

נקודות מפתח:

תרבות עתיקה: ההיסטוריה של הקישואים מתחילה למעלה מ-7,000 שנה כאשר הוא תורפח במזו-אמריקה. הסקווש הוצג בסופו של דבר לאירופה על ידי חוקרים מוקדמים שחזרו מאמריקה.

מקור השם: השם "קישוא" נגזר מהמילה האיטלקית "קישוא", שפירושה "דלעת קטנה". בצרפת זה מכונה "קישוא".

זנים: ישנם זנים שונים של קישואים, כולל סוגים ירוקים, צהובים ופסים. כל אחד מציע טעם ומראה מעט שונה.

צדדיות קולינרית: הקישוא הוא רב תכליתי במטבח ומשמש במגוון רחב של מנות. ניתן לצלות אותו, לצלות, להקפיץ אותו, למלא אותו או להשתמש בו בסלטים, מרקים ואפילו מאפים כמו לחם קישואים.

תזונה: הקישוא דל בקלוריות ומקור טוב לויטמינים ומינרלים, כולל ויטמין C, ויטמין A, אשלגן וחומצה חומצה. הוא גם עשיר בסיבים תזונתיים.

זמן קציר: קישואים נקטפים בדרך כלל כשהם צעירים ורכים, מכיוון שדלעת בוגרת יכולה להיות קשוחה ולפתח זרעים גדולים.

פופולריות: קישואים הוא ירק פופולרי במטבח הים תיכוני והאמריקאי. זהו מרכיב נפוץ במנות איטלקיות, צרפתיות וספרדיות.

גינון: קל לגדל קישואים בגינות ביתיות, ואופיו הפורה מביא לרוב לשפע של הירק בחודשי הקיץ.

קישואים ספירליים: אטריות קישואים או "זודלס" צברו פופולריות כחלופה דלת פחמימות וללא גלוטן לפסטה.

זיווגים קולינריים: קישואים משתלבים היטב עם עשבי תיבול ותבלינים שונים, כגון בזיליקום, שום ותימין. זה גם משלים מרכיבים כמו עגבניות, גבינה ושמן זית.

הרבגוניות, הטעם העדין והערך התזונתי של קישואים הפכו אותו לירק אהוב ברחבי העולם. בין אם הוא משמש כתוספת, מנה עיקרית או מרכיב במוצרי מאפה, הקישוא ממשיך להיות מרכיב עיקרי במטבחים רבים ומועדף בקרב בשלנים ושפים ביתיים.

קישואים בתרבות העתיקה

קישואים, כזן דלעת קיץ ספציפי, הוא היכרות עדכנית יחסית לעולם הקולינריה בהשוואה לגידולים עתיקים אחרים. עם זאת, למשפחת הדלעות הרחבה יותר שלה, כולל זנים כמו דלעות ודלעות אחרות, יש היסטוריה מורחבת יותר בתרבויות עתיקות. הנה מבט על תפקידם של סקווש, כולל קודמיו של קישואים, בתרבויות עתיקות:

מסואמריקה: גידול הדלעות, כולל אבותיהם הקדמונים של הקישואים, מתוארך למעל 7,000 שנה במסואמריקה (מקסיקו ומרכז אמריקה של ימינו). עמים ילידים כמו האצטקים ובני המאיה היו בין הראשונים שטיפחו והשתמשו רבות בסקווש במטבח שלהם. הם גידלו סוגים שונים של סקווש, שזכו להערכה בזכות הרבגוניות שלהם, שכן גם הבשר וגם הזרעים היו אכילים.

צפון אמריקה: דלעות, טופחו על ידי שבטים ילידים בצפון אמריקה במשך מאות שנים לפני הגעתם של האירופים. הם שימשו כמקור מזון בסיסי ומילאו תפקיד משמעותי בתזונה הילידים.

אירופה: קישוא, כולל קודמיו של קישואים, הוכנסו לאירופה על ידי מגלי ארצות אירופיים מוקדמים ומתיישבים שחזרו מאמריקה במהלך עידן החקר. הירקות החדשים הללו השתלבו בהדרגה במטבח האירופי.

מטבח ים תיכוני: במטבח הים תיכוני, שבו נעשה שימוש נרחב בקישואים (קישואים) כיום, קישואים תורבתו ונצרכו במשך מאות שנים. הם משמשים במנות כמו רטטוי בצרפת ומתכונים איטלקיים וספרדים שונים.

שימושים עתיקים: הקישוא הוערך לא רק בגלל בשרם אלא גם בזכות הזרעים שלהם, שלעתים קרובות נצלו ונאכלו. הקליפות הקשות של חלק מהקישואים שימשו כמכלים או אפילו כלי נגינה.

סמליות וטקסים: בתרבויות עתיקות מסוימות, דלעות, כולל פריחתן, היו בעלי משמעות סמלית ושימשו בטקסים.

בעוד הקישוא, כפי שאנו מכירים אותו כיום, הוא התפתחות עדכנית יותר בעולם הסקווש, גידולו והשימוש הקולינרי שלו הם חלק ממסורת רחבה יותר של שימוש בדלעת בתרבויות עתיקות שונות, במיוחד ביבשת אמריקה. הגידול וההסתגלות הנרחבת של סקווש, כולל קישואים, העשירו באופן משמעותי את המטבח העולמי ואת שיטות התזונה.

מדינות מובילות בגידול קישואים

קישואים הם דלעת קיץ בגידול נרחב, וכמה מדינות ידועות בייצור הקישואים המשמעותי שלהן. המדינות המובילות בגידול קישואים כוללות:

סין: סין היא אחת היצרניות הגדולות ביותר של קישואים וירקות אחרים. קישואים נהוג לגדל באזורים שונים של המדינה כדי לענות על הביקוש המקומי ולייצוא.

מקסיקו: מקסיקו היא יצרנית גדולה של קישואים, והיא מספקת הן לשוק המקומי והן ליצוא לארצות הברית ולמדינות אחרות. קישוא הוא ירק פופולרי במטבח המקסיקני.

איטליה: הקישוא הוא מרכיב עיקרי במטבח האיטלקי, ואיטליה ידועה בייצור הקישואים האיכותי שלה. ברחבי הארץ מגדלים זני קישואים שונים.

ספרד: ספרד היא עוד מדינה אירופאית עם גידול קישואים משמעותי. הקישוא משמש במאכלים ספרדיים שונים, כולל תבשילים, חביתות וטאפאס.

ארצות הברית: קישואים גדלים באופן נרחב בארצות הברית, כאשר קליפורניה, פלורידה וג'ורג'יה הן חלק מהמדינות המובילות לייצור קישואים. הוא משמש בסלטים, מוקפצים וכמרכיב רב תכליתי במתכונים רבים.

הודו: ייצור הקישואים גדל בהודו עקב עליית הביקוש של הצרכנים לירק זה. הוא גדל במספר מדינות ברחבי המדינה.

צרפת: קישואים, המכונה בצרפתית " קורג'ט ", הם חלק בלתי נפרד מהמטבח הצרפתי. בצרפת יש תעשיית גידול זוקיני משגשגת.

טורקיה: הקישוא הוא ירק פופולרי במטבח הטורקי, וטורקיה ידועה בייצור הקישואים שלה, הן לצריכה מקומית והן ליצוא.

מצרים: קישואים גדלים במצרים ומשמשים במגוון מאכלים מזרח תיכוניים וים תיכוניים.

ארגנטינה: קישואים מגדלים בארגנטינה ומשמשים במטבח המקומי, כולל תבשילים וסלטים.

שימו לב שנתוני הדירוג והייצור של מדינות המגדלות קישואים עשויים להשתנות עם הזמן עקב שינויים בשיטות החקלאות, הביקוש ותנאי האקלים. למידע העדכני ביותר על ייצור קישואים ומדינות מובילות, מומלץ לעיין בדוחות וסטטיסטיקות חקלאיות עדכניות.

קישואים קלוריות תזונה ויתרונות (סגולות)

קישוא הוא ירק דל קלוריות המציע מגוון יתרונות תזונתיים. להלן פירוט של הקלוריות, התזונה והיתרונות הבריאותיים שלו:

תזונה (ל-100 גרם קישואים גולמיים):

קלוריות: כ-17 קלוריות, מה שהופך אותו למזון דל קלוריות.

פחמימות: כ-3.1 גרם פחמימות, כולל סיבים תזונתיים (1 גרם) וסוכרים טבעיים (2.5 גרם).

חלבון: כ-1.2 גרם חלבון.

שומן: תכולת שומן מינימלית, פחות מ-0.4 גרם.

ויטמינים: קישואים הם מקור טוב לויטמינים, כולל ויטמין C, ויטמין A, ויטמין K, וויטמינים מקבוצת B שונים (כגון B6, ריבופלבין וחומצה חומצה).

מינרלים: הוא מכיל מינרלים כמו אשלגן, מנגן ומגנזיום.

נוגדי חמצון: קישואים מספקים נוגדי חמצון כמו לוטאין וזאקסנטין, המועילים לבריאות העיניים.

יתרונות בריאותיים:

דל בקלוריות: קישואים הם בחירה מצוינת למי שמחפש לנהל את משקלם בשל תכולת הקלוריות הנמוכה שלו. ניתן לשלב אותו במנות שונות מבלי להגדיל משמעותית את צריכת הקלוריות.

עשיר בסיבים: הסיבים התזונתיים שבקישואים מקדמים את בריאות העיכול, מסייעים ליציאות קבועות, ועשויים לסייע בניהול משקל על ידי קידום תחושת שובע.

ויטמינים ומינרלים: קישואים הם מקור טוב לויטמינים ומינרלים חיוניים, התורמים לבריאות ולרווחה הכללית. לדוגמה, ויטמין C תומך במערכת החיסון, בעוד אשלגן מסייע בוויסות לחץ הדם.

נוגדי חמצון: נוכחותם של נוגדי חמצון כמו לוטאין וזאקסנטין בקישוא עשויה להגן על בריאות העיניים ולהפחית את הסיכון לניוון מקולרי הקשור לגיל.

הידרציה: לקישואים יש תכולת מים גבוהה (מעל 90%), מה שהופך אותו לבחירת מזון מעניק לחות.

דל שומן: קישואים הם דל שומן באופן טבעי, מה שהופך אותו מתאים לאלו העוסקים בדיאטה דלת שומן.

רבגוניות: קישואים הם מרכיב רב תכליתי במטבח, המתאים לשיטות בישול שונות כמו צלייה, הקפצה, אפייה וספירליזציה לשימוש כתחליף לפסטה דלת פחמימות.

בעוד שקישוא מציע מספר יתרונות תזונתיים, חשוב לציין שתכולתו התזונתית יכולה להשתנות בהתאם לגורמים כמו גודל, בגרות ושיטת הבישול. הכללת מגוון ירקות בתזונה שלך, כולל קישואים, יכולה לתרום לתוכנית אכילה מעוגלת ומזינה.

פשטידת קישואים בתנור- חן במטבח

קישואים זנים נפוצים בעולם 

קישואים, המכונה "קישואים" באזורים מסוימים, הוא דלעת קיץ פופולרית עם מספר זנים נפוצים המטופחים ונהנים מהם ברחבי העולם. זנים אלה עשויים להיות שונים במראה, בטעם ובשימושים קולינריים. להלן כמה זני קישואים נפוצים שנמצאים ברחבי העולם:

זוקיני ירוק: זהו זן הקישואים הנפוץ והמוכר ביותר. יש לו עור חלק, ירוק כהה וטעם עדין, מעט מתוק. קישוא ירוק הוא רב תכליתי ומשמש במגוון מאכלים.

קישואים צהובים: קישואים צהובים, המכונה לעתים קרובות "דלעת צהובה", דומה בטעם ובמרקם לקישוא ירוק אך בעל קליפה צהובה או ירוקה חיוורת. הוא מוסיף צבע תוסס לתבשילים וניתן להשתמש בו להחלפה עם קישואים ירוקים.

זוקיני זפיר: זוקיני זפיר הוא זן היברידי עם פסים צהובים וירוקים מובהקים. יש לו טעם קצת יותר מתוק מקישוא רגיל ומרקם יציב, מה שהופך אותו לאידיאלי לצלייה ולצלייה.

Costata Romanesco: זן איטלקי זה של קישואים ידוע בעור המצולע או המרובע שלו. יש לו טעם אגוזי יותר והוא משמש לעתים קרובות במטבח האיטלקי, כולל מנות כמו "קישוא אלה רומנה".

קישואים עגולים: כפי שהשם מרמז, לקישוא עגול יש צורה כדורית. יש לו בשר רך ולעיתים קרובות הוא ממולא ואפוי. זה מגוון מהנה ומושך מבחינה ויזואלית.

קישואים אפורים: לקישוא אפור, הידוע גם בשם "קישוא גריג'יו" או "אפור רך", יש קליפה אפור-ירוק חיוור וטעם עדין. הוא פופולרי במטבחים איטלקיים וים תיכוניים.

Eight Ball Zucchini: זן זה קטן, עגול וירוק כהה, דומה לכדור ביליארד. זה אידיאלי למנות אישיות, מלית או צלייה.

קישוא קוקוזל: לקישוא קוקוזל יש קליפה ירוקה בהירה עם פסים ירוקים כהים. יש לו מרקם מעט מוצק יותר והוא נפוץ במאכלים ים תיכוניים ואיטלקיים.

Tondo di Piacenza: זן איטלקי נוסף, tondo di Piacenza, הוא עגול ובדרך כלל נקטף כאשר הוא קטן עבור טעם רך ועדין.

קישואים לבנים: לקישוא לבן, הידוע גם בשם "דלעת לבנה", יש קרם חיוור או עור לבן. יש לו טעם עדין יותר בהשוואה לקישוא ירוק והוא משמש לעתים קרובות במרקים ותבשילים.

Yellow Crookneck Squash בעוד מבחינה טכנית מגוון שונה של דלעת קיץ, דלעת עקום צהובה קשורה קשר הדוק לקישוא. יש לו צורת צוואר מעוקל וטעם מתוק.

זני קישואים אלה מציעים מרקמים שונים, טעמים ומשיכה ויזואלית למנות, ומאפשרים אפשרויות קולינריות יצירתיות ומגוונות. בעוד הקישוא הירוק נותר הנפוץ ביותר, הזמינות של זני קישואים שונים מאפשרת הכנות מרגשות וטעימות במטבחים העולמיים.

קישואים זנים

רמפיקנטה
רמפיקנטה
ביאנקו די טריאסטה
ביאנקו די טריאסטה
קוקוזל
קוקוזל
עגולים
Brown Turkey
גדזוקס
קישוא זהב
קישוא זהב
קרוקנק
קרוקנק
נירו דה מילאנו
נירו דה מילאנו

קישואים שימושים במטבח

קישוא הוא ירק רב תכליתי ומזין שניתן להשתמש בו במגוון רחב של מנות במטבח. להלן מספר שימושים נפוצים לקישואים:

קישואים מוקפצים: מוקפצים קישוא פרוס עם שום, שמן זית ועשבי תיבול ותבלינים לבחירתכם. זה עושה תוספת פשוטה וטעימה.

קישואים בגריל: קישואים מצוינים על הגריל. מברישים בשמן זית, מתבלים במלח, פלפל ועשבי תיבול, וצולים עד לריכוך עם סימני גריל יפים.

קישואים ממולאים: מחללים קישואים וממלאים אותם בתערובת של בשר טחון, אורז, ירקות ותבלינים. אופים עד שהקישואים רכים והמלית מבושלת.

אטריות קישואים (זודלס): השתמשו בספירליזר כדי להפוך את הקישואים לגדילים ארוכים דמויי אטריות. Zoodles הם אלטרנטיבה דלת פחמימות וללא גלוטן לפסטה וניתן להשתמש בה במנות פסטה שונות.

קישואים: מגררים קישואים ומערבבים עם גבינה מגוררת, פירורי לחם, ביצים ותבלינים להכנת לביבות קישואים. מטגנים במחבת עד להזהבה ופריכה.

רטטוי: קישואים הם מרכיב מפתח במאכל הצרפתי הקלאסי רטטוי, הכולל גם חצילים, עגבניות, פלפלים ועשבי תיבול. זה תבשיל ירקות בטעם.

לחם קישואים: בדומה ללחם בננה, לחם קישואים הוא פינוק אפוי לח ומתוק. קישוא מגורר מוסיף לחות ותזונה ללחם.

מרק קישואים: הכינו מרק קישואים קרמי או שמנמן על ידי ערבוב קישואים מבושלים עם מרק, בצל, שום ותבלינים. אפשר להגיש חם או קר.

צ'יפס קישואים: פורסים זוקיני דק, מתבלים בעשבי תיבול ותבלינים לבחירתכם, ואופים או מטגנים אותם באוויר עד שהם הופכים לצ'יפס פריך.

קרום פיצה זוקיני: צור קרום פיצה ללא גלוטן על ידי ערבוב קישואים מגוררים עם ביצים וגבינה. אופים עד שהוא מתמצק, ואז הוסיפו את תוספות הפיצה האהובות עליכם.

קישואים במוקפצים: מוסיפים קישואים פרוסים לתבשילים מוקפצים לקבלת מרקם רך ומעט פריך. הוא סופג את טעמי הרוטב ושאר המרכיבים.

קישואים או מלפפונים חמוצים: שומרים על קישואים על ידי הכנת ריליש או חמוצים, שניתן להגיש עם כריכים ובשרים על האש.

מטבל קישואים: מערבבים זוקיני מבושל עם יוגורט, שום, מיץ לימון ועשבי תיבול כדי ליצור מטבל קרמי ובריא.

פנקייק קישואים: מערבבים קישואים מגוררים עם בלילת פנקייק לטוויסט מלוח על פנקייק מסורתי. מעל שמנת חמוצה או יוגורט.

פרוסות קישואים לכריכים: הוסף פרוסות קישואים דקות לסנדוויצ'ים ולעטפים לעוד פריכות ורעננות.

הטעם העדין והאופי הרב-תכליתי של הקישואים הופכים אותו לתוספת נפלאה למגוון מתכונים. ניתן להשתמש בו במאכלים מלוחים ומתוקים, מה שמספק מרכיב מזין וטעים לארוחות שלך.

קישואים ממולאים

מתכון לקישואים ממולאים עם בשר ואורז ברוטב עגבניות:

רכיבים:

לקישואים הממולאים:

  • 4 קישואים בגודל בינוני
  • 1 כוס אורז ארוך לא מבושל
  • 1 קילו בשר בקר[
  • 1/2 כוס בצל חתוך לקוביות
  • 2 שיני שום, קצוצות
  • 1/2 כוס עגבניות חתוכות לקוביות
  • 1/2 כוס פלפלים חריפים חתוכים לקוביות (אדום, ירוק או צהוב)
  • 1 כפית אורגנו מיובש
  • מלח ופלפל לפי הטעם
  • 2 כפות שמן זית

לרוטב העגבניות:

  • פחית אחת עגבניות מרוסקות
  • 2 שיני שום, קצוצות
  • 1 כפית בזיליקום מיובש
  • 1 כפית פטרוזיליה מיובשת
  • מלח ופלפל לפי הטעם

הוראות:

1. מכינים את הקישואים:

  • מחממים את התנור  190 מעלות צלזיוס.
  • חותכים את החלק העליון מהקישואים ופורסים אותם לשניים לאורכם. מוציאים את המרכזים בעזרת כפית או כף פריזיאן, ומשאירים כ-1/4 אינץ' של בשר ליצירת סירת קישואים. שומרים את בשר הקישוא שהוצאנו.

2. מבשלים את האורז:

  • מבשלים את האורז לפי הוראות האריזה עד שהוא מבושל מעט. זה יסיים להתבשל בתנור מאוחר יותר. מסננים את כל עודפי המים.

3. הכינו את המילוי:

  • במחבת מחממים 2 כפות שמן זית על אש בינונית. מוסיפים את קוביות הבצל, השום הטחון והבשר הטחון . מבשלים עד שהבשר שחום ומבושל, מפרקים אותו בעזרת כפית תוך כדי הבישול.
  • מוסיפים למחבת את קוביות העגבניות, הפלפלים הקצוצים ואת בשר הקישואים השמור. מבשלים עוד 3-4 דקות עד שהירקות מתרככים.
  • מערבבים פנימה את האורז המבושל והאורגנו המיובש. מתבלים את המילוי במלח ופלפל לפי הטעם. מבשלים עוד 2-3 דקות לאיחוד הטעמים.

4. ממלאים את הקישואים:

  • מניחים את חצאי הקישואים בתבנית אפייה.
  • ממלאים כל סירת קישואים במלית המוכנה, לוחצים אותה בעדינות כלפי מטה.

5. מכינים את רוטב העגבניות:

  • מערבבים בסיר קטן את העגבניות המרוסקות, השום הטחון, הבזיליקום היבש, הפטרוזיליה המיובשת, המלח והפלפל. מחממים את הרוטב על אש נמוכה במשך 5-7 דקות תוך ערבוב מדי פעם.

6. יוצקים את הרוטב ואופים:

  • יוצקים את רוטב העגבניות באופן שווה על הקישואים הממולאים בתבנית האפייה.
  • מכסים את הכלי בנייר אלומיניום ואופים בתנור שחומם מראש במשך 30-35 דקות, או עד שהקישואים רכים, והמלית מבושל לחלוטין.

7. מגישים:

  • מוציאים בזהירות את הקישואים הממולאים מהתנור. מגישים אותם חמים, מעוטרים בפטרוזיליה טרייה אם רוצים.

הקישואים הממולאים האלה עם בשר ואורז ברוטב עגבניות הם מנה דשנה ומלאת טעם. בתיאבון!

אחסון נכון לקישואים

אחסון נכון חיוני כדי לשמור על טריות הקישואים ולהאריך את חיי המדף שלו. הנה איך לאחסן קישואים בצורה נכונה:

שומרים במקרר:

יש לאחסן קישואים במקרר, במיוחד אם אתם מתכננים להשתמש בהם תוך שבוע.
מניחים קישואים לא שטופים בשקית ניילון . אם אין לכם שקית, אפשר להשתמש בניילון מחורר.
אחסנו אותם במגירת הירקות, שם הטמפרטורה מעט גבוהה יותר בלחות וקרירה יותר משאר המקרר.
קישואים שלמים:

אם יש לכם קישואים שלמים, אחסנו אותם כפי שהם. אין לחתוך או לשטוף אותם לפני האחסון. חיתוך קישואים חושף את הבשר לאוויר ולחות, מה שמוביל לקלקול מהיר יותר.
קישואים חתוכים:

אם כבר חתכתם את הקישואים ונשארו חתיכות, עטפו אותם היטב בניילון נצמד או בנייר אלומיניום. ודאו שיש מגע מינימלי באוויר כדי למנוע מהם להתייבש.
לחילופין, אפשר להניח חתיכות קישואים חתוכים בכלי אטום.
הימנעו מלחות:

עודף לחות יכול להוביל לעובש או קישואים עיסתיים. ודאו שהקישוא יבש לפני האחסון במקרר.
אם למקרר שלכם יש מגירה חדה עם הגדרות לחות מתכווננות, הגדירו אותה ללחות נמוכה כדי למנוע הצטברות לחות עודפת.
השתמשו בו מייד:

קישוא הוא הטוב ביותר כאשר הוא נצרך תוך שבוע מרגע הרכישה. זה יכול להתחיל להתדרדר ולהיות עיסה עם אחסון ממושך.
בדקו אם יש קלקול:

בדקו באופן קבוע את הקישואים המאוחסנים שלכם עבור כל סימני קלקול, כגון עובש או נקודות רכות. הסירו את כל החלקים המושפעים באופן מידי כדי למנוע מהם להתפשט.
הקפאת קישואים:

אם יש לכם שפע של קישואים ואתם לא יכולים להשתמש בהם תוך שבוע, שקלו להקפיא אותם. פורסים או קוצצים את הקישואים, מלבינים אותו במים רותחים במשך כמה דקות, מצננים אותם במי קרח, ואז מקפיאים אותו בכלים אטומים או בשקיות מקפיא.
זכרו שלמרות שאחסון נכון יכול לעזור להאריך את טריות הקישואים, הוא עדיין ירק מתכלה, ואיכותו עלולה לרדת עם הזמן. שימוש בו בזמן הוא הדרך הטובה ביותר ליהנות מהקישואים הטריים ביותר.

כתבות נוספות

שתפו את העמוד

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp

תוכלו לעיין בכתבות נוספות

רוצים להכיר את סוגי הדגים

רוצים להכיר את סוגי הפירות

למדו את סוגי הגבינות

כל הזכויות שמורות לאתר האקדמיה למזון © 2020

הפוסט קישואים: כל מה שצריך לדעת (קישואים ממולאים ועוד) – האקדמיה למזון הופיע לראשונה ב-האקדמיה למזון.

]]>
כרוב: כל מה שצריך לדעת (סוגי הכרוב קלוריות ועוד) – האקדמיה למזון https://b4u.co.il/%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%91-%d7%9c%d7%91%d7%9f/ Sat, 28 Jan 2023 10:11:35 +0000 https://b4u.co.il/?p=9245 כרוב לבן כל מה שצריך לדעת על כרוב לבן כרוב הוא ירק עלים השייך לאותה משפחה כמו ברוקולי, כרובית וקייל. זהו יבול בעונה קרירה שגדל

הפוסט כרוב: כל מה שצריך לדעת (סוגי הכרוב קלוריות ועוד) – האקדמיה למזון הופיע לראשונה ב-האקדמיה למזון.

]]>

כרוב לבן

כל מה שצריך לדעת על כרוב לבן

כרוב הוא ירק עלים השייך לאותה משפחה כמו ברוקולי, כרובית וקייל. זהו יבול בעונה קרירה שגדל בדרך כלל באביב או בסתיו.

כרוב לבן רקע

כרוב הוא ירק עלים השייך לאותה משפחה כמו ברוקולי, כרובית וקייל. זהו יבול בעונה קרירה שגדל בדרך כלל באביב או בסתיו. כרוב דל בקלוריות ועשיר בסיבים ובוויטמין C. זהו מרכיב רב תכליתי שניתן לאכול בו נא או מבושל, ויש לו מגוון שימושים במטבח.

 

כרוב לבן בתרבות העתיקה 

כרוב תורבת כבר אלפי שנים ויש לו היסטוריה עשירה בתרבויות עתיקות.

ביוון וברומא העתיקה, הכרוב זכה להערכה רבה בשל סגולותיו הרפואיות והוא שימש לטיפול במגוון מחלות, כולל בעיות עיכול ובעיות נשימה. הרופא היווני, היפוקרטס, המליץ ​​על כרוב כטיפול בכאבי ראש ואף המליץ ​​על אכילתו למניעת שכרות.

בסין העתיקה, הכרוב זכה להערכה רבה גם בזכות סגולותיו הרפואיות והוא שימש ברפואה הסינית המסורתית לטיפול במגוון מחלות, כולל בעיות נשימה ובעיות עיכול. האמינו גם שיש לו תכונות ניקוי רעלים ושימשו לטיהור הדם.

באירופה העתיקה, כרוב היה מזון עיקרי ולעתים קרובות נאכל על ידי העניים מכיוון שהוא היה זול וזמין. הכרוב בושלו בדרכים שונות ושימש להכנת כרוב כבוש, מאכל גרמני מסורתי שנעשה על ידי תסיסה של כרוב.

במצרים העתיקה, הכרוב נצרך על ידי העשירים, והוא נחשב למעדן. המצרים גם האמינו שיש לו סגולות רפואיות והשתמשו בו לטיפול במגוון מחלות.

לאורך ההיסטוריה, נעשה שימוש בכרוב הן למטרות קולינריות והן למטרות רפואיות, והוא ממשיך להיות חלק חשוב ממטבחים מסורתיים רבים ברחבי העולם.

כרוב לבן תזונה ויתרונות

כרוב הוא ירק דל קלוריות, צפוף בחומרים מזינים, המציע מגוון יתרונות בריאותיים. כמה מהיתרונות הבריאותיים העיקריים של כרוב כוללים:

  1. עשיר בויטמין C: כרוב הוא מקור טוב לויטמין C, שחשוב לשמירה על בריאות מערכת חיסון, עור ורקמת חיבור.

  2. עשיר בסיבים: כרוב עשיר בסיבים, שיכולים לעזור לקדם יציאות סדירות ולמנוע עצירות.

  3. עשיר בנוגדי חמצון: כרוב עשיר בנוגדי חמצון, אשר יכולים לסייע בהגנה על הגוף מפני נזקים מרדיקלים חופשיים ועלולים להפחית את הסיכון לסוגים מסוימים של סרטן.

  4. טוב ללב: הרמות הגבוהות של ויטמין K, אשלגן וסידן בכרוב הופכות אותו למועיל לשמירה על לחץ דם בריא ועשויות להפחית את הסיכון למחלות לב.

  5. תכונות אנטי דלקתיות: לכרוב יש תכונות אנטי דלקתיות ועשוי לסייע בהפחתת הדלקת בגוף.

  6. טוב לעיכול: כרוב הוא מקור טוב לפרוביוטיקה ואנזימים המסייעים בעיכול ועשויים גם לעזור להקל על תסמינים של תסמונת המעי הרגיז (IBS).

  7. מקדם ירידה במשקל: כרוב דל בקלוריות ועשיר בסיבים, מה שיכול להפוך אותו למזון אידיאלי לירידה במשקל וניהול משקל.

  8. עשוי לסייע בניהול סוכרת: כרוב יכול לסייע בוויסות רמת הסוכר בדם ועשוי למלא תפקיד בניהול סוכרת.

חשוב לציין כי בעוד שלאכילת תזונה עשירה בפירות וירקות כמו כרוב יכולה להיות יתרונות בריאותיים, תמיד חשוב להתייעץ עם הרופא או איש מקצוע בתחום הבריאות לפני ביצוע שינויים תזונתיים גדולים.

כרוב לבן קלוריות

כרוב הוא ירק דל קלוריות, עם רק 17 קלוריות ל-100 גרם (כ-3.5 אונקיות). זה הופך אותו למזון נהדר לירידה במשקל וניהול משקל.

כוס אחת (89 גרם) של כרוב ירוק גולמי מכילה כ-5 קלוריות, בעוד שכוס אחת (89 גרם) של כרוב ירוק מבושל מכילה כ-21 קלוריות.

כוס כרוב אדום קצוץ דק מכילה כ-28 קלוריות, בעוד שכוס כרוב נאפה קצוץ דק מכילה כ-14 קלוריות.

כדאי גם לציין שבעוד הכרוב דל בקלוריות, הוא עשיר בסיבים ובמים, מה שיכול לעזור לכם להרגיש שבעים ומרוצים מפחות אוכל.

כשמבשלים כרוב, חשוב לקחת בחשבון את המרכיבים והשיטות הנוספים שבהם נעשה שימוש, מכיוון שהם יכולים להוסיף קלוריות. לדוגמה, הוספת חמאה או שמן לכרוב מוקפץ או שימוש ברטבים עתירי שומן לסלט כרוב יכולים להוסיף קלוריות משמעותיות למנה.

 

סוגי הכרוב ושימושים במטבח

ישנם מספר סוגים שונים של כרוב זמינים, ולכל אחד יש את הטעם והמרקם הייחודיים שלו. חלק מסוגי הכרוב הנפוצים ביותר והשימושים בהם במטבח כוללים:

  1. כרוב ירוק: סוג הכרוב הנפוץ ביותר, כרוב ירוק יש טעם עדין, מעט מתוק ומרקם פריך. הוא משמש לעתים קרובות בסלטים, סלט כרוב, כריכים ומוקפצים.

  2. כרוב אדום: לזן זה יש צבע סגול עמוק וטעם קצת יותר מתוק, מעט שחור יותר מכרוב ירוק. הוא משמש לעתים קרובות בסלט כרוב, סלטים, כריכים ומנות מבושלות כגון כרוב כבוש, מרקים ותבשילים.

  3. כרוב נאפה: ידוע גם בתור כרוב סיני, לכרוב הנאפה יש טעם עדין ומתוק ומרקם עדין ורך. הוא משמש לעתים קרובות במוקפצים, מרקים וסלטים.

  4. כרוב סבוי: לסוג זה של כרוב עלים מקומטים בצבע ירוק כהה וטעם עדין ומתוק. הוא משמש לעתים קרובות במרקים, תבשילים ומוקפצים.

  5. בוק צ'וי: ידוע גם בתור כרוב לבן סיני, לבוק צ'וי יש טעם עדין ומעט מתוק ומרקם פריך. הוא משמש לעתים קרובות במוקפצים, מרקים וסלטים.

  6. נבטי בריסל: לראשי הכרוב הקטנים והעגולים הללו יש טעם מעט אגוזי, אדמתי ומרקם מוצק. לעתים קרובות הם נצלים או מוקפצים כתוספת.

כרוב הוא ירק רב תכליתי שניתן לאכול נא או מבושל. ניתן לקלוע, להקפיץ, לאדות, לצלות, לטגן או לאכול נא. הוא משמש לעתים קרובות במרקים, תבשילים ומוקפצים, כמו גם בסלטים וכריכים. אפשר גם להתסס להכנת כרוב כבוש.

 

 

מרק ראמן של השף מאיר אדוני

כרוב לבן היכן ניתן להשיג

את הבצל היבש ניתן לרכוש :

בשוק בחנויות , ברשתות הסופר

כרוב לבן אחסון

יש לאחסן כרוב במקרר, באופן אידיאלי בטמפרטורה  (0-4 מעלות צלזיוס). 

יש לשים אותו בשקית ניילון או לעטוף אותו בניילון נצמד כדי לשמור על לחות ולמנוע את התייבשותו. 

ניתן לשמור את הכרוב במקרר עד שבועיים. 

כמו כן, חשוב להקפיד שהכרוב לא ימוקם ליד פירות או ירקות הפולטים גז אתילן מכיוון שהוא עלול לגרום להתקלקלות של הכרוב מהר יותר.

שתפו את העמוד
Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp

תוכלו לעיין בכתבות נוספות

רוצים להכיר את סוגי הדגים

רוצים להכיר את סוגי הפירות

למדו את סוגי הגבינות

פולי קקאו

אוצר הטבע של שבט המאיה

כל הזכויות שמורות לאתר האקדמיה למזון © 2020

הפוסט כרוב: כל מה שצריך לדעת (סוגי הכרוב קלוריות ועוד) – האקדמיה למזון הופיע לראשונה ב-האקדמיה למזון.

]]>
חסה: כל מה שצריך לדעת (חסה אייסברג קלוריות ועוד) – האקדמיה למזון https://b4u.co.il/%d7%97%d7%a1%d7%94/ Sat, 28 Jan 2023 08:25:15 +0000 https://b4u.co.il/?p=9201 חסה כל מה שצריך לדעת על חסה חסה היא ירק ירוק עלים המשמש בדרך כלל בסלטים ובכריכים. ישנם סוגים רבים ושונים של חסה, כולל אייסברג,

הפוסט חסה: כל מה שצריך לדעת (חסה אייסברג קלוריות ועוד) – האקדמיה למזון הופיע לראשונה ב-האקדמיה למזון.

]]>

חסה

כל מה שצריך לדעת על חסה

חסה היא ירק ירוק עלים המשמש בדרך כלל בסלטים ובכריכים. ישנם סוגים רבים ושונים של חסה, כולל אייסברג, רומיין ובוטרהד. חסה דלה בקלוריות ותכולת מים גבוהה

חסה רקע

היא חלק ממשפחת ה-Asteraceae, הכוללת גם עלים ירוקים אחרים כמו עולש ואנדיב. מאמינים שמקורו באזור הים התיכון ומעובד כבר אלפי שנים.

החסה מגיעה בזנים רבים ושונים, כל אחד עם הטעם והמרקם הייחודיים שלו. כמה מהזנים הפופולריים ביותר כוללים:

  • אייסברג: 

  • רומית: 

  • חמאה: 

  • עלים: 

  • קוס :

היא דלה בקלוריות ותכולת מים גבוהה, מה שהופך אותה לתוספת מרעננת ומעניקה לחות לכל ארוחה. 

החסה מקור טוב לויטמין K, ויטמין A ופולאט. בנוסף, היא מכילה נוגדי חמצון, מינרלים ופיטוכימיקלים שעשויים לסייע בהגנה מפני מחלות.

החסה קלה מאוד לגידול, ניתן לגדל אותה בגנים וגם במיכלים. 

ניתן לגדל אותה באדמה, בערוגות מוגבהות או במיכלים וניתן לגדל אותה כל השנה. 

עם זאת, חסה היא גידול לעונה הקרירה וגדלה בצורה הטובה ביותר בטמפרטורות שבין 7 ל-24 מעלות צלזיוס.

בקולינריה, החסה משמשת לרוב כבסיס בסלטים, כריכים וגם כקישוט. עלי הירק יכולים להיות ירוקים או אדומים, והמרקם יכול להשתנות בין פריכים לרך. ניתן להשתמש בו גם במרקים, תבשילים ומוקפצים כמצע לבשר, דגים או טופו.

 

חסה בתרבות העתיקה 

לחסה יש היסטוריה ארוכה של גידול ושימוש בתרבויות עתיקות. המצרים הקדמונים היו בין הראשונים שטיפחו חסה, והם האמינו שלירקות יש סגולות רפואיות. לעתים קרובות הם היו מגישים חסה בסוף הארוחה כדי לסייע בעיכול.

ביוון העתיקה, האמינו שגם לחסה יש סגולות רפואיות והיא שימשה לעתים קרובות כחומר הרגעה. הוא גם נחשב לסמל של פוריות והיה בשימוש בטקסים דתיים.

ברומא העתיקה, החסה נחשבה למאכל יוקרתי והוגשה לעתים קרובות בנשפים. האמינו גם שיש לו תכונות אפרודיזיאק.

לאורך ימי הביניים גידלו חסה הן למטרות רפואיות והן למטרות קולינריות. נזירים היו מגדלים חסה בגני נזירים והיו משתמשים בעלים להכנת תה מרגיע לסובלים מנדודי שינה.

בסין העתיקה, החסה הייתה ידועה בתכונות הקירור שלה ושימשה להורדת חום ולטיפול במחלות אחרות הקשורות לחום.

בתרבויות עתיקות נחשבה חסה לסמל של עושר ומעמד, והיא הוגשה לעתים קרובות בנשפים ובאירועים מיוחדים אחרים. כיום, חסה זמינה באופן נרחב ומהווה מרכיב עיקרי במטבחים רבים ברחבי העולם.

חסה תזונה ויתרונות

היא ירק מזין דל קלוריות ותכולת מים גבוהה. זה גם מקור טוב למספר חומרים מזינים חיוניים, כולל:

  • ויטמין K: חסה היא מקור טוב לויטמין K, שחשוב לקרישת הדם ובריאות העצם.

  • ויטמין A: חסה היא גם מקור טוב לויטמין A, שחשוב לשמירה על ראייה בריאה ומערכת חיסונית בריאה.

  • חומצה פולית: חסה היא מקור טוב לפולאט, שחשוב לצמיחת התאים ולהתפתחותם.

  • סיבים: חסה מכילה כמות מסוימת של סיבים המועילים לעיכול בריא ולסדירות המעיים.

  • נוגדי חמצון: חסה מכילה נוגדי חמצון כגון לוטאין וזאקסנטין, אשר עשויים לסייע בהגנה על העיניים מפני נזק הנגרם על ידי קרני UV.

  • מינרלים: חסה מכילה גם כמויות קטנות של מינרלים כמו ברזל וסידן.

חסה גם דלה בשומן ובכולסטרול, מה שהופך אותה לתוספת מצוינת לתזונה בריאה. זה גם מעניק לחות ויכול לעזור לך לשמור על תחושת שובע וסיפוק.

עם זאת, ראוי לציין שהערך התזונתי של החסה יכול להשתנות בהתאם לזן ולאופן ההכנה שלה. לדוגמה, חסה אייסברג היא בעלת פחות ערך תזונתי מאשר שאר הזנים. בנוסף, כאשר אתה מוסיף רטבים או תוספות לסלט שלך, תכולת הקלוריות והרכיבים התזונתיים עשויים להשתנות.

חסה קלוריות

חסה היא ירק דל קלוריות, עם מנה אחת של חסה מגוררת המכילה בדרך כלל כ-5 קלוריות. זה הופך אותה לבחירה מצוינת עבור אלה שצופים בצריכת הקלוריות שלהם.

כמו כן, ראוי לציין שתכולת הקלוריות של החסה יכולה להשתנות בהתאם לזן ולאופן ההכנה שלה. לדוגמה, כוס חסה אייסברג מכילה פחות קלוריות מאשר שאר הזנים. בנוסף, כאשר אתה מוסיף רטבים או תוספות לסלט שלך, תכולת הקלוריות עשויה להשתנות.

חשוב גם לזכור שלחסה יש תכולת מים גבוהה, מה שיכול לעזור למלא אותך ולשמור על תחושת שובע וסיפוק. זה יכול להיות מועיל לניהול משקל מכיוון שהוא עשוי לעזור להפחית את צריכת הקלוריות הכוללת.

כירק דל קלוריות, ניתן ליהנות מחסה כחלק מתזונה בריאה, אם כי יש לצרוך אותה במתינות יחד עם מגוון מזונות עתירי תזונה אחרים כדי להבטיח צריכה נאותה של רכיבי תזונה חיוניים.

 

סוגי חסה ושימושים במטבח

ישנם סוגים רבים ושונים של חסה, כל אחד עם הטעם והמרקם הייחודיים שלו. להלן כמה מהסוגים הנפוצים ביותר וכיצד הם משמשים בדרך כלל במטבח:

  • חסה אייסברג: זהו סוג החסה הנפוץ ביותר וידוע במרקם הפריך ובטעמה העדין. הוא משמש לעתים קרובות בסלטים, כריכים והמבורגרים.

  • חסה רומית: לחסה רומית גבעול ארוך ופריך וטעם מעט מריר. הוא משמש לעתים קרובות בסלטי קיסר וכמעטפת לכריכים ובוריטוס.

  • חסה חמאה: ידועה גם בשם חסה בוסטון או ביב, לחסת חמאה יש מרקם רך וחמאתי וטעם עדין ומתוק. הוא משמש לעתים קרובות בסלטים וכמיטה למנות פירות ים.

  • ארוגולה: ארוגולה הוא ירוק עלים עם טעם מעט מריר וחריף. הוא משמש לעתים קרובות בסלטים, כריכים וכתוספת לפיצות ופסטות.

  • תרד: תרד הוא ירוק עלים עם טעם מעט מריר ואדמתי. הוא משמש לעתים קרובות בסלטים, כריכים, וכבסיס למטבלים וממרחים.

  • חסה עלים אדומים וירוקים: לחסת העלים יש עלים עדינים ורכים. הם ידועים בטעמם המתון והמעט מתוק, והם משמשים לעתים קרובות בסלטים, כריכים וכקישוט.

  • חסה עלי אלון: חסה עלי אלון בעלת מרקם פריך וטעם מעט אגוזי. הוא משמש לעתים קרובות בסלטים וכקישוט.

אלו הם חלק מסוגי החסה הנפוצים ביותר, אך ישנם זנים רבים אחרים זמינים גם כן, כגון פריזה, רדיקיו, אנדיב וחמאה. ניתן להשתמש בהם בסלטים, כריכים, טאקו, פיצות, עטיפות ומנות רבות אחרות.

 

סלט קיסר foodsdictionary

חסה היכן ניתן להשיג

את החסה ניתן לרכוש :

בשוק בחנויות , ברשתות הסופר

חסה אחסון

אחסון נכון חשוב כדי להבטיח שהחסה תישאר טרייה ותשמור על הטעם והמרקם שלה. להלן מספר טיפים לאחסון חסה:

  1. שימרו אותה יבשה: חסה צריכה להיות מאוחסנת במקום יבש, שכן לחות עודפת עלולה לגרום לה להיות רירית ולהתקלקל במהירות. הקפידו לייבש היטב את עלי החסה לאחר שטיפתם.

  2. שומרים במקרר: יש לשמור חסה במקרר כדי לשמור על טריות. מניחים את החסה בכלי אטום או בשקית ניילון עם חורים קטנים כדי לאפשר זרימת אוויר.

  3. הרחיקו אותו מפירות: פירות כמו תפוחים ובננות משחררים גז אתילן שעלול לגרום להבשיל ולהתקלקל מהר יותר לכן, חשוב לאחסן חסה הרחק מפירות.

  4. השתמשו בה בהקדם האפשרי: חסה עדיף לאכול בהקדם האפשרי לאחר הרכישה או הקטיף, מכיוון שהיא עלולה לאבד את המרקם והטעם שלה במהירות.

  5. השתמש במיכל הנכון: מיכלים מסוימים יכולים לעזור מאוד בשמירה על טריות החסה למשך זמן רב יותר. לדוגמה, לשומרי חסה או לכלי פריך יש מסננים מובנים שסופגים גז אתילן ויכולים לשמור על טריות החסה עד שבועיים.

על ידי ביצוע טיפים אלה, תוכלו לעזור להבטיח שהחסה שלכם תישאר טרייה ותשמור על הטעם והמרקם שלה למשך זמן רב ככל האפשר. חשוב גם לבדוק את החסה לפני השימוש בה בכל מתכון.

שתפו את העמוד
Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp

תוכלו לעיין בכתבות נוספות

רוצים להכיר את סוגי הדגים

רוצים להכיר את סוגי הפירות

למדו את סוגי הגבינות

פולי קקאו

אוצר הטבע של שבט המאיה

כל הזכויות שמורות לאתר האקדמיה למזון © 2020

הפוסט חסה: כל מה שצריך לדעת (חסה אייסברג קלוריות ועוד) – האקדמיה למזון הופיע לראשונה ב-האקדמיה למזון.

]]>
זנים של תפוחי אדמה https://b4u.co.il/%d7%96%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%97%d7%99-%d7%90%d7%93%d7%9e%d7%94/ Wed, 22 Sep 2021 07:25:15 +0000 https://b4u.co.il/?p=6783 זנים של תפוחי אדמה תפוח אדמה קצת רקע תפוחי אדמה (Solanum tuberosum) הם ירקות שורש עמילניים המהווים מזון בסיסי במקומות רבים בעולם. יש להם היסטוריה

הפוסט זנים של תפוחי אדמה הופיע לראשונה ב-האקדמיה למזון.

]]>

זנים של תפוחי אדמה

תפוח אדמה קצת רקע


תפוחי אדמה (Solanum tuberosum) הם ירקות שורש עמילניים המהווים מזון בסיסי במקומות רבים בעולם. יש להם היסטוריה עשירה והם יבול חשוב בעולם. להלן כמה נקודות מפתח לגבי תפוחי אדמה:

מקור: תפוחי האדמה הם ילידי אזור האנדים בדרום אמריקה, שם הם טופחו במשך אלפי שנים. הם בויתו לראשונה על ידי עמים ילידים באזור זה.

מבוא לאירופה: תפוחי אדמה הוכנסו לאירופה במאה ה-16 על ידי חוקרים ספרדים שהחזירו אותם מהעולם החדש. עם זאת, הם נתקלו בתחילה בספקנות ואף בפחד במדינות רבות באירופה.

חשיבות: לתפוחי אדמה היה תפקיד מכריע בהקלה על מחסור במזון וברעב באירופה, במיוחד במהלך המאות ה-18 וה-19. הם הפכו למזון יסוד במדינות רבות באירופה ונשארו כך עד היום.

זנים: ישנם אלפי זני תפוחי אדמה, לכל אחד מאפיינים משלו מבחינת טעם, מרקם ומראה. הזנים הנפוצים כוללים אדום, אדום, אצבעות ויוקון זהב.

ערך תזונתי: תפוחי אדמה הם מקור טוב לפחמימות, במיוחד עמילן, ומספקים ויטמינים ומינרלים חיוניים, כולל ויטמין C, אשלגן וויטמין B6. הם גם דלים יחסית בשומן.

שימושים קולינריים: ניתן להכין תפוחי אדמה בדרכים רבות, כולל הרתחה, אפייה, טיגון, פירה וצלייה. הם משמשים במגוון רחב של מנות, החל מפירה וצ'יפס ועד סלט תפוחי אדמה ולביבות תפוחי אדמה.

ייצור עולמי: תפוחי אדמה הם אחד הגידולים הנפוצים ביותר בעולם, כאשר סין היא היצרנית הגדולה ביותר, ואחריה הודו ורוסיה. הם גדלים במגוון אקלים וגבהים.

אחסון: לתפוחי אדמה חיי מדף ארוכים יחסית וניתן לאחסן אותם לתקופות ממושכות בתנאים קרירים, חשוכים ויבשים. זה הופך אותם למקור מזון בעל ערך עבור אנשים רבים, במיוחד בחודשי החורף.

השפעה כלכלית: לתפוחי אדמה השפעה כלכלית משמעותית, הן מבחינת החקלאות והן מבחינת תעשיית המזון. הם משמשים במוצרי מזון מעובדים שונים ומהווים מרכיב מרכזי בייצור חטיפים כמו תפוצ'יפס.

קיימות: גידול תפוחי אדמה ידידותי יחסית לסביבה בהשוואה לחלק מהגידולים האחרים מכיוון שהוא דורש פחות מים ודשן. עם זאת, שיטות חקלאות בנות קיימא חיוניות כדי לצמצם השפעות סביבתיות שליליות אפשריות.

בסך הכל, לתפוחי אדמה יש היסטוריה עשירה, הם מקור מזון רב תכליתי ומזין, והם ממשיכים להיות חלק חשוב מדיאטות וכלכלות ברחבי העולם.

זנים של תפוחי אדמה, מה אנחנו יודעים עליהם

היסטוריה של תפוחי אדמה
תפוחי אדמה הם בין גידולי מאכל הרבים שהופיעו עם שחר הציוויליזציה האנושית המודרנית, והצליחו להתפשט על פני כל העולם כולו. 
מעטים הצליחו להבחין בהם ולזהות את החוסן, איכות האחסון והערך התזונתי שלו. 
תפוח אדמה, הם ילידים של דרום אמריקה והרי האנדים (דרום פרו המודרנית וצפון מערב בוליביה) 
הצליחו להוכיח את תועלתו לאבותינו, שטיפחו אותו, טיפחו אותו והבטיחו את שרידותו במהלך 10,000 השנים האחרונות להיסטוריה שלנו. 
מאות שנים לאחר שהוצגו לאירופה ולצפון אמריקה, תפוחי האדמה מייצגים את אחד החלקים החשובים ביותר במטבח בעולם 
ואת גידול המזון הרביעי בגודלו בעולם כולו (לאחר התירס, אורז וחיטה). 
כיום, מחקר מקיף ומאות שנות גידול סלקטיבי, יש לנו כעת גישה ליותר מאלף סוגים שונים של תפוחי אדמה הגדלים מסביב למילה(תפוח אדמה).
סיפור תפוחי האדמה התחיל לפני כ -350 מיליון שנה, כשהתחילו להתפתח מהאב הקדמון שהיה רעיל.
תפוח האדמה התפתח לאט לצורתו הנוכחית ברמות האנדים בדרום אמריקה שבין פרו לבוליביה. 
מתנחלים הגיעו לחלק הזה של עולמנו לפני כ -15 אלף שנה, והצליחו לביית תפוחי אדמה בר בסביבות 8 אלפי שנים לפני הספירה. 
מאותה נקודה התחיל תפוח האדמה לאט לאט את מסעו ברחבי היבשת, אך הוא זכה לתשומת לב רבה בשנות ה -1500 כשהכובשים הספרדים הראשונים החלו לחקור מעבר לחופי דרום אמריקה, 
במיוחד לאחר שנות ה -1530 כשחיפשו זהב בפרו. 
בין תגליותיהם הרבות, תפוח האדמה זכה לתשומת לב בולטת מאוד, והם הביאו את הצמח לאירופה בין השנים 1570 – 1593 (האיים הקנרים קיבלו אותו בשנת 1562).
האימוץ האירופי של תפוחי אדמה היה איטי אך יציב. 
בתחילת הדרך, ממשלת ספרד השתמשה בתפוחי אדמה כמזון אמין וניתן להובלה בקלות לצבא ולצי שלהם שבמהלך השימוש בהם לא נכנע לצפדינה. 
תפוחי אדמה הגיעו לבריטניה בשנת 1585, בלגיה וגרמניה בשנת 1587, אוסטריה בשנת 1588, אירלנד בשנת 1589 וצרפת בשנת 1600. 
למרבה הצער, האוכלוסייה המקומית של אותן מדינות הסתכלה על תפוחי האדמה כאל מיותרים, מוזרים, רעילים (רק שורשי הצמח היו אכילים , שבאירופה לא נשמעה לחלוטין), 
ובמקרים מסוימים כרוע ממש. 
במשך שנים רבות הואשם תפוחי האדמה בגרימת צרעת, עגבת, מוות מוקדם, עקרות, מיניות משתוללת, סקרופולה, נרקוזה והשמדת האדמה שבה היא גדלה. 
רגש זה נסוג מאירופה רק לאחר מאמצים נרחבים של צרפת למצוא מזון שיחזיק לא רק את הצבא שלהן, 
אלא גם את האוכלוסייה שרעבה מלוחמה מתמשכת. 
בחינה ממושכת של תפוחי האדמה על ידי הבוטנאי והכימאי הצרפתי המפורסם אנטואן-אוגוסטין פרמנטייר השתלמה, 
לבסוף כששכנע את מלך צרפת לואי ה -16 (1754–1793) לעודד גידול המוני של צמח זה לטובת האוכלוסייה. 
המלך נתן לפרמנטייר כספים ואדמה לגידול 100 דונם תפוחי אדמה, ששמרו עליהם בקפידה על ידי שומרים צבאיים. 
תשומת לב צבאית וממשלתית כה גדולה בשמירה על תפוחי האדמה הללו עוררה מיד את תשומת הלב של האנשים, 
שלאחר מכן החלו לאמץ תפוחי אדמה יותר ויותר עד שהפכה לאחד ממקורות המזון הפופולריים באירופה.
בתחילת המאה ה -19, תפוחי האדמה הפכו לגידול נפוץ ששימש את אירופה כולה, 
אך פופולריות כזו נפגעה קשות בין השנים 1845 – 1849 כאשר מחלה הרסה את כל ייצור תפוחי האדמה 
באירלנד. במהלך "הרעב הגדול" הזה מתו כמיליון איש מרעב, ואילצו כמות גדולה של אנשים להגר מאירלנד (נותרו 500 אלף נותרו עדיין בצפון אמריקה ואוסטרליה).
ארצות הברית הייתה המדינה הגדולה האחרונה שאימצה תפוחי אדמה במטבח שלהם. 
במשך שנים רבות הם התייחסו ליבול זה לסוסים ובעלי חיים אחרים. 
רק לאחר מאמצי 1872 של הגנן המפורסם לותר בורבנק (1849-1926), 
תעשיית תפוחי האדמה האמריקאית הצליחה להשיג אחיזה מסוימת. 
הדבר התאפשר על ידי גילוי של בורבנק תפוחי אדמה עמידים למחלות, וכלאה נוספת ששימשה באירלנד כדי לסייע במאבק במגיפת הדלקת.
במאה ה -20, תפוחי האדמה התקבלו ברחבי העולם כולו כאחד ממקורות המזון האהובים והמיוצרים ביותר, 
והפכו למעשה ליבול החיוני ביותר באירופה. 
הערך הקלורי הגבוה שלו ומגוון הסוגים הרב אפשרה לה להופיע בכל מטבח בעולם. 
בשנת 2010 ייצור תפוחי האדמה העולמי הגיע ל -324 מיליון טון (74.8 מיליון טון בסין, 36.6 בהודו, 21.1 באוקראינה, 18.3 בארצות הברית ו -10.2 בגרמניה וכו ').

מדינות מובילות בגידול תפוח אדמה

תפוחי אדמה גדלים במדינות רבות ברחבי העולם, אך מדינות מסוימות ידועות בתור יצרניות עיקריות של יבול רב תכליתי זה. נכון לעדכון הידע האחרון שלי בספטמבר 2021, הנה כמה מהמדינות המובילות בגידול תפוחי אדמה:

  1. סין: היא היצרנית הגדולה ביותר של תפוחי אדמה בעולם. האדמה והאוכלוסיה החקלאית העצומה של המדינה הופכים אותה לתורם משמעותי לייצור תפוחי האדמה העולמי.

  2. הודו: היא יצרנית תפוחי האדמה השנייה בגודלה בעולם. תפוחי אדמה הם מזון עיקרי בחלקים רבים של הודו והם מעובדים באופן נרחב ברחבי המדינה.

  3. רוסיה: לרוסיה היסטוריה ארוכה של גידול תפוחי אדמה, והיא אחת מיצרניות תפוחי האדמה המובילות באירופה. תפוחי אדמה הם גידול חיוני במטבח הרוסי.

  4. אוקראינה: היא עוד מדינה אירופאית עם גידול משמעותי של תפוחי אדמה. תפוחי אדמה משמשים במאכלים מסורתיים שונים, והמדינה מייצאת אותם גם כן.

  5. ארצות הברית: היא יצרנית תפוחי אדמה גדולה, כשאיידהו מפורסמת במיוחד בזכות תפוחי האדמה האיכותיים שלה. תפוחי אדמה משמשים במגוון רחב של מנות אמריקאיות, מצ'יפס ועד פירה.

  6. גרמניה: תפוחי אדמה הם מרכיב עיקרי במטבח הגרמני, והמדינה היא אחת מיצרניות תפוחי האדמה המובילות באירופה.

  7. בנגלדש: בדרום אסיה, בנגלדש היא יצרנית תפוחי אדמה משמעותית. תפוחי אדמה הם מרכיב מכריע בתזונה הבנגלדשית.

  8. צרפת: צרפת ידועה במסורות הקולינריות שלה, ותפוחי אדמה ממלאים תפקיד חיוני במטבח הצרפתי. הוא גם אחד מיצרני תפוחי האדמה המובילים באירופה.

  9. הולנד: היא יצרנית תפוחי אדמה גדולה והיא מפורסמת במוצרי תפוחי האדמה האיכותיים שלה, כולל צ'יפס הולנדי.

  10. פולין: תפוחי אדמה מעובדים באופן נרחב בפולין ומשמשים במאכלים פולניים מסורתיים כמו פירוג'י (כופתאות) ו-placki ziemniaczane (פנקייק תפוחי אדמה).

גידול תפוחי האדמה מושפע מגורמים שונים, כולל אקלים, דפוסי צריכה ותנאים כלכליים, שיכולים להשתנות עם הזמן. זהו יבול רב-תכליתי שגדל במדינות רבות כדי לענות על הצרכים התזונתיים של אוכלוסייתן.

תפוחי אדמה

זנים של תפוחי אדמה

ד'זירה

באטר

ראטה

ויטולט

ווינסטון

סיסיל

ניקולה

לאורה

ויולדי

סומק

פריזיאן

ליפס/נשיקות

נדין

לידיי רוזטה

מריס פיפר

תפוח אדמה קלוריות תזונה ויתרונות (סגולות)

תפוחי אדמה הם ירק מזין ורב-תכליתי שיכול להיות חלק חשוב מתזונה מאוזנת. להלן הערכים התזונתיים, היתרונות וכמה שיקולים בריאותיים אפשריים הקשורים לתפוחי אדמה:

ערכים תזונתיים (ל-100 גרם תפוחי אדמה מבושלים מבושלים עם קליפה):

  • קלוריות: כ-87 קלוריות
  • פחמימות: כ-20 גרם
  • חלבון: כ-2 גרם
  • שומן: כמעט זניח, פחות מ-0.2 גרם
  • סיבים: בסביבות 1.8 גרם
  • ויטמין C: כ-20 מיליגרם (18% מהצריכה היומית המומלצת)
  • אשלגן: כ-429 מיליגרם (12% מהצריכה היומית המומלצת)
  • ויטמין B6 (פירידוקסין): כ-0.3 מיליגרם (15% מהצריכה היומית המומלצת)
  • פולאט (ויטמין B9): כ-20 מיקרוגרם (5% מהצריכה היומית המומלצת)
  • מגנזיום: כ-11 מיליגרם (3% מהצריכה היומית המומלצת)

היתרונות של תפוחי אדמה:

  1. עשיר בפחמימות: תפוחי אדמה הם מקור מצוין לפחמימות, מה שהופך אותם למקור אנרגיה מהיר ויעיל.

  2. ויטמינים ומינרלים: הם מכילים ויטמינים ומינרלים חיוניים, במיוחד ויטמין C, ויטמין B6, אשלגן וחומצה חומצה. ויטמין C חשוב לתפקוד החיסון ולבריאות העור, בעוד שאשלגן מסייע בוויסות לחץ הדם.

  3. סיבים תזונתיים: תפוחי אדמה מספקים סיבים תזונתיים, שיכולים לסייע בבריאות מערכת העיכול ולסייע בשמירה על יציאות קבועות.

  4. נוגדי חמצון: תפוחי אדמה מכילים נוגדי חמצון שונים, כולל פלבנואידים וקרוטנואידים, שיכולים לסייע בהגנה על התאים שלך מפני נזק שנגרם על ידי רדיקלים חופשיים.

  5. דל שומן: תפוחי אדמה דלים בשומן באופן טבעי, מה שהופך אותם לבחירה בריאה כשהם מוכנים ללא כמויות מוגזמות של תוספת שומנים.

  6. צדדיות: ניתן להכין תפוחי אדמה בדרכים רבות, החל מהרתחה ואפייה ועד למעיכה וצלייה. הם מרכיב רב תכליתי במנות שונות.

  7. שובע: השילוב של פחמימות וסיבים בתפוחי אדמה יכול לעזור לך להרגיש שובע וסיפוק, מה שעשוי לסייע בניהול משקל.

  8. ללא גלוטן: תפוחי אדמה הם נטולי גלוטן באופן טבעי, מה שהופך אותם מתאימים לאנשים עם מחלת צליאק או רגישות לגלוטן.

שיקולי בריאות:

  1. שיטת הכנה: ניתן להשפיע על בריאותם של תפוחי אדמה מאופן הכנתם. לדוגמה, טיגון תפוחי אדמה להכנת צ'יפס יכול להגדיל משמעותית את תכולת הקלוריות והשומן שלהם. הרתחה, אפייה או אידוי של תפוחי אדמה עם מינימום תוספת שומנים היא בחירה בריאה יותר.

  2. אינדקס גליקמי: לתפוחי אדמה יש אינדקס גליקמי גבוה יחסית, מה שאומר שהם יכולים לגרום לעלייה מהירה ברמות הסוכר בדם. זה חשוב לשקול עבור אנשים עם סוכרת או אלה המנסים לנהל את רמת הסוכר בדם.

  3. חשיבות הגיוון: זני תפוחי אדמה שונים יכולים להיות בעלי פרופילים תזונתיים מעט שונים. לדוגמה, בטטה יש יותר סיבים ובטא-קרוטן בהשוואה לתפוחי אדמה לבנים רגילים.

לסיכום, תפוחי אדמה יכולים להוות תוספת מזינה ורב-תכליתית לתזונה שלכם כשהם מוכנים וצורכים אותם בצורה מאוזנת ובריאה. הם מספקים חומרים מזינים חיוניים, אך חשוב לקחת בחשבון את שיטת הבישול וגודל המנות כדי למקסם את היתרונות הבריאותיים שלהם.

תפוח אדמה שימושים במטבח

תפוחי אדמה הם צדדיים להפליא וניתן להשתמש בהם במגוון רחב של מנות במטבח. להלן כמה שימושים נפוצים ופופולריים לתפוחי אדמה:

  1. פירה: תפוחי אדמה מבושלים ופירה הם תוספת קלאסית. לעתים קרובות הם מעורבבים עם חמאה, חלב ותבלינים כדי ליצור פירה שמנת.

  2. צ'יפס: תפוחי אדמה נחתכים לרצועות, מטגנים בשמן עמוק עד שהם פריכים ומתבלים במלח להכנת אחד החטיפים והתוספות האהובות ביותר – צ'יפס.

  3. תפוחי אדמה צלויים: תפוחי אדמה נחתכים לקוביות, זורקים עם שמן ותבלינים, וצולים עד שהם מזהיבים ופריכים מבחוץ בעודם רכים מבפנים.

  4. תפוחי אדמה אפויים: תפוחי אדמה שלמים נאפים בתנור עד שהקליפה פריכה, והחלק הפנימי רך. לעתים קרובות הם מוגשים עם תוספות שונות כמו חמאה, שמנת חמוצה, גבינה, בייקון ועירית.

  5. סלט תפוחי אדמה: תפוחי אדמה מבושלים מעורבבים עם מיונז או רוטב ויניגרט, יחד עם מרכיבים שונים כמו סלרי, בצל, חמוצים ועשבי תיבול, כדי ליצור סלט מרענן.

  6. האש בראון: תפוחי אדמה מגוררים מטוגנים במחבת עד שהם פריכים להכנת חשיש בראון. לעתים קרובות הם מוגשים כתוספת לארוחת הבוקר.

  7. מרק תפוחי אדמה: תפוחי אדמה מבושלים במרק, לעתים קרובות עם מרכיבים כמו בצל, שום ושמנת, כדי להכין מרק תפוחי אדמה לבבי.

  8. פרוסות תפוחי אדמה: תפוחי אדמה נחתכים לצורות טריזים, מתבלים, ואופים או מטוגנים עד שהם פריכים. הם מהווים חטיף נהדר או תוספת.

  9. לביבות תפוחי אדמה: תפוחי אדמה מגוררים מעורבבים עם קמח, ביצים ותבלינים, ואז מטגנים במחבת להכנת לביבות תפוחי אדמה מלוחות, המכונה גם לאטקס במטבח היהודי.

  10. תפוחי אדמה מסולסלים: תפוחי אדמה פרוסים מונחים בשכבות ברוטב גבינה ושמנת ואופים עד שהם רכים וקרמיים.

  11. ניוקי: ניוקי הם כופתאות קטנות העשויות מתפוחי אדמה, קמח וביצים. לרוב הם מוגשים עם רטבים שונים, כמו רוטב עגבניות או חמאה שחומה עם מרווה.

  12. גולאש תפוחי אדמה: תפוחי אדמה מבושלים עם בשר (בדרך כלל בקר או חזיר) ותבלינים שונים להכנת תבשיל דשן, פופולרי במטבחי מזרח אירופה.

  13. קארי תפוחי אדמה: ניתן להוסיף תפוחי אדמה לקארי כדי לספוג את התבלינים מלאי הטעם ולספק מרקם לבבי.

  14. כופתאות תפוחי אדמה: כופתאות תפוחי אדמה הן תוספת מסורתית במטבחים אירופאיים רבים, המוגשים לרוב עם מנות בשר ורוטב.

  15. קליפות תפוחי אדמה: הקליפות הנשלפות של תפוחי אדמה אפויים ממולאות בתוספות כמו גבינה, בייקון ושמנת חמוצה, ואז נאפות שוב עד שהם מבעבעים וטעימים.

  16. תבשילי תפוחי אדמה: ניתן לשכב תפוחי אדמה עם מרכיבים אחרים כמו גבינה, ירקות ובשרים להכנת מגוון תבשילים.

אלו הן רק חלק מהדרכים הרבות בהן תוכלו להשתמש בתפוחי אדמה במטבח. הרבגוניות והיכולת שלהם להשלים מגוון רחב של טעמים ומטבחים הופכים אותם למרכיב פופולרי באינספור מנות ברחבי העולם.

מתכון לניוקי תפוח אדמה

הנה מתכון בסיסי להכנת ניוקי תפוחי אדמה מאפס. ניוקי תוצרת בית יכול להיות טעים ומשביע להפליא.

רכיבים:

עבור הניוקי:

  • 2 תפוחי אדמה אדומים גדולים 
  • ביצה 1
  • 1 וחצי כוסות קמח לכל מטרה,
  • מלח לפי הטעם

לבישול:

  • מים רותחים מומלחים

הוראות:

  1. מרתיחים ומכינים את תפוחי האדמה:

    • שוטפים היטב את תפוחי האדמה אך לא מקלפים אותם. מניחים אותם בסיר גדול של מים קרים ומומלחים.
    • מביאים את המים לרתיחה, ואז מנמיכים את האש ומבשלים את תפוחי האדמה עד שהם רכים במזלג, בדרך כלל 30-40 דקות.
  2. מצננים ומקלפים:

    • מסננים את תפוחי האדמה ומניחים להם להתקרר מעט. אתם יכולים להאיץ את תהליך הקירור על ידי הנחתם מתחת למים קרים.
    • לאחר שהם מתקררים מספיק לצורך קילוף, קולפים את תפוחי האדמה כשהם עדיין חמים. כך קל יותר לרסק אותם בצורה חלקה.
  3. מועכים את תפוחי האדמה:

    • השתמשו במולי תפוחי אדמה או במועך תפוחי אדמה כדי לרסק את תפוחי האדמה הקלופים עד שהם חלקים לחלוטין. הימנעו משימוש במעבד מזון, מכיוון שהוא יכול להפוך את תפוחי האדמה לעיסת גומי.
  4. מוסיפים ביצה וקמח:

    • בקערת ערבוב גדולה מערבבים את הפירה, ביצה אחת טרופה וקורט מלח. מערבבים היטב.
    • מוסיפים את הקמח בהדרגה, כ-1/2 כוס בכל פעם, עד שנוצר בצק רך. כמות הקמח הדרושה עשויה להשתנות בהתאם לתכולת הלחות של תפוחי האדמה שלך.
  5. ללוש את הבצק:

    • הופכים את הבצק על משטח מקומח קלות. ללוש אותו בעדינות, להוסיף עוד מעט קמח אם צריך כדי למנוע הידבקות, עד שהבצק מתאחד וחלק.
  6. יצירת הניוקי:

    • מחלקים את הבצק לחלקים קטנים יותר. מגלגלים כל חלק לחבל ארוך, בקוטר של כ-1/2 אינץ'.
    • חותכים את החבלים לחתיכות בגודל 1 אינץ'. אפשר להשתמש בסכין או במזלג כדי ליצור פסים על הניוקי אם רוצים. זה עוזר לרוטב להיצמד אליהם.
  7. מבשלים את הניוקי:

    • מביאים לרתיחה סיר גדול עם מים מומלחים. זורקים את הניוקי למים הרותחים בקבוצות.
    • מבשלים עד שהניוקי צפים על פני השטח, שלרוב לוקח כ-2-4 דקות. הם יתנפחו מעט כשיהיו מוכנים.
  8. הגשה:

    • מוציאים את הניוקי המבושלים מהמים הרותחים בעזרת כף מחוררת ומעבירים אותם לכלי הגשה.
    • הגישו את הניוקי עם הרוטב האהוב עליכם, כמו רוטב עגבניות, פסטו או חמאה שחומה עם מרווה. מעל גבינת פרמזן מגוררת אם רוצים.

ניוקי תפוחי אדמה תוצרת בית מומלץ להגיש טרייה, אבל אפשר גם להקפיא אותם לשימוש מאוחר יותר. פשוט מסדרים את הניוקי הלא מבושל על תבנית אפייה, מקפיאים עד להתייצבות ואז מעבירים לשקית מקפיא. כשמבשלים ניוקי קפואים, אין צורך להפשיר אותם; פשוט מבשלים אותם ישירות מהמקפיא, ומוסיפים כמה דקות נוספות לזמן הבישול. תיהנו מהניוקי תפוחי אדמה טעימים תוצרת בית!

תוכלו לעיין בכתבות נוספות

שתפו את העמוד

קיימים המון זנים של תפוחי אדמה ,ולכן חשוב להכירם לפני שנוסיף לתבשיל

רוצים להכיר את סוגי הדגים

רוצים להכיר את סוגי הפירות

למדו את סוגי הגבינות

כל הזכויות שמורות לאתר האקדמיה למזון © 2020

הפוסט זנים של תפוחי אדמה הופיע לראשונה ב-האקדמיה למזון.

]]>
עגבנייה: כל מה שצריך לדעת (עגבנייה קלוריות ועוד) – האקדמיה למזון https://b4u.co.il/%d7%a2%d7%92%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%94/ Sat, 28 Aug 2021 08:43:17 +0000 https://b4u.co.il/?p=6714 עגבנייה כל מה שרציתם לדעת על עגבנייה עגבנייה היא פרי אכיל ממין פירות יער, הנקרא Solanum Lycopersicum. זהו אחד הפירות שאפשר לאכול גם כפירות וגם

הפוסט עגבנייה: כל מה שצריך לדעת (עגבנייה קלוריות ועוד) – האקדמיה למזון הופיע לראשונה ב-האקדמיה למזון.

]]>
עגבנייה

עגבנייה

כל מה שרציתם לדעת על עגבנייה

עגבנייה היא פרי אכיל ממין פירות יער, הנקרא Solanum Lycopersicum. זהו אחד הפירות שאפשר לאכול גם כפירות וגם לבשל כירק, מקור הפרי מדרום אמריקה.

עגבנייה פרי או ירק

הן למעשה פרי אכיל ממין פירות יער, הנקרא במיוחד Solanum Lycopersicum.

זהו אחד הפירות שאפשר לאכול גם כפירות וגם לבשל כירק.

מקור הפרי מדרום אמריקה. המילה מונעת מהמילה הספרדית teammate שהשתנה לאחר מכן במילה באנגלית Tomato.

יש שם מדעי של הפרי, Lycopersicon/Lycopersicum שפירושו אפרסק זאב.

הפרי מגיע בדרך כלל בצבע צהוב ואדום טהור, מרענן ומושך בטעם.

לירק יש מספר רב של זנים, אשר גדלים באופן נרחב באקלים הממוזג עם חממות בכל רחבי העולם מה שמאפשר להם להיות זמינים לאורך כל השנה בכל עונה.

הצמח גדל בדרך כלל בין 2 ל -3 מטרים, וגודל הפרי משתנה בהתאם לגידולו.

העגבניות הראשונות באירופה אולי היו צהובות במקור.

לראשונה כינו אותם בכתב "פומו ד'אורו", כלומר "תפוח זהב".

מבחינה בוטנית עגבניות, זהו פרי המורכב משחלות עם זרעיו וצמחיו.

אך מכיוון שיש לו תכולת סוכר נמוכה מאוד משאר הפירות, הוא נחשב לרוב ומוכן כירק.

לרוב עגבניות נקטפות בוגרות בצבע ירוק ומבשילות מאוחר יותר לאחר שהן נשמרות באתילן.

למרות שרוב האנשים אוהבים לאכול ירקות ופירות טריים, אלה גדלים באופן נרחב בחממה המיוצרת לייצור הפירות.

בעל טמפרטורה מתאימה וההכרח הנדרש לייצור הפרי מקל על הגידול כל השנה.

אך מכיוון שכל התהליך הידני של עגבניות טריות באמצעות חום וציוד בקרת טמפרטורה ידני,

בה על המגדל להיות זהיר עם ההליך מכיוון שטעות קטנה יכולה להוביל להשמדת היבול.

עגבנייה תרבויות:

סין היא המדינה המובילה בייצור הירק.

על פי יחס 2019, היו סך של 181 מיליון טונות של עגבניות שיוצרו ברחבי העולם.

שבהן לאחר סין היו כמה מדינות אחרות כמו הודו, טורקיה, ארה"ב, מצרים, איראן, מקסיקו, ברזיל וניגריה המייצרות מספר רב של הירק.

רק לפני 200 שנה, עגבניות נחשבו כרעילות בארה"ב

מכיוון שהן מהמשפחה הרעילה של toxic.

אבל עכשיו, הן הפירות או הירקות הנצרכים ביותר בעולם.

זה הירק הרביעי בתור אחרי חסה, בצל ותפוחי אדמה.

ממשיכים קדימה לפסטיבל המהנה ביותר "לה טומטינה",

פסטיבל עגבניות המתקיים בעיירה הספרדית הקטנה בוניול, מדי קיץ,

שיש בו קרב עגבניות עם כמה כללים שצריך לפעול במסגרת הפסטיבל.

כמו לא לקרוע בגדים, למעוך את העגבנייה לפני שזורקים אותה כדי להימנע מלפגוע, לא לזרוק דבר אלא רק את הירק,

לפעול לפי הוראות צוות הביטחון, לא להתקרב יותר מידי למשאיות שיש עגבניות.

הפסטיבל מתנהל בכל רחבי העיר על ידי אנשים מכל גיל ובדרך כלל צעירים.

עגבנייה תזונה ויתרונות 

סיבה נוספת לקרוא לזה ירק נובעת מערכיו התזונתיים.

היא מקור טוב מאוד לוויטמין C והוא עמוסה במלואה ליקופן.

ליקופן עוזר להגן על הפרי ועל צבעו האדום החריף מפני קרני השמש, באותו אופן שהוא מגן על תאי הדם שלנו.

באופן כללי, פירות וירקות אדומים נחשבים כטובים לייצור תאי דם בגופכם,

והן גם עוזרות לחיזוק המערכת החיסונית שלכם, חיזוק הריאות, הלב וראיה טובה

עגבנייה קלוריות

100 גרם ירק מכילות:

18 קלוריות, 0.2 גרם שומן, 0  מ"ג כולסטרול , 5 מ"ג נתרן, 237 מ"ג אשלגן, סה"כ פחמימות 3.9

עגבנייה שימושים במטבח

היא משמשת בדרך כלל להכנת רטבים, סלטים, תוספות ומשקאות אחרים.

הצ'אטני הידועים ביותר מיוצרים גם באמצעות מחית הירק,

ואיך אפשר לשכוח את קטשופ העגבניות שאנחנו אוהבים לאכול עם הפיצות, ההמבורגר, הפסטה

והוספתו לצ'יפס היא חובה. 

היא מוסיפה טעם אדיר לשלל המתכונים שלנו.

עגבנייה זנים נוספים

אילדי שרי

תמר

ברנדווין

הוואי קורנט שרי

בלק פרום טולה

בלק זברה

בטי

אנה רוסיאן

איקראם

שרי נבולה

עונות שיווק

זמין כל השנה.

היכן ניתן להשיג את הירק

הירק מצוי כמעט בכל מקום, כמו הסופרים, חנויות ירקות, והשוק

עגבנייה אחסון

הן ניתנות לשימוש טרי, בשלות, לא בשלות, וניתן לאחסן במקרר למשך שבועיים ויותר.

תוכלו לעיין בכתבות נוספות

שתפו את העמוד

רוצים להכיר את סוגי הדגים

רוצים להכיר את סוגי הפירות

למדו את סוגי הגבינות

כל הזכויות שמורות לאתר האקדמיה למזון © 2020

הפוסט עגבנייה: כל מה שצריך לדעת (עגבנייה קלוריות ועוד) – האקדמיה למזון הופיע לראשונה ב-האקדמיה למזון.

]]>
סולם סקוביל: כל מה שצריך לדעת (רמות חריפות בפלפל) – האקדמיה למזון https://b4u.co.il/%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%a1%d7%a7%d7%95%d7%91%d7%99%d7%9c/ Sat, 14 Aug 2021 12:22:49 +0000 https://b4u.co.il/?p=6543 סולם סקוביל כל מה שרציתם לדעת על סולם סקוביל סולם סקוביל – הינו סולם למדידת החריפות הנמצאת בפלפלים, בעזרת טבלה זו תוכלו לקבל קני מידה

הפוסט סולם סקוביל: כל מה שצריך לדעת (רמות חריפות בפלפל) – האקדמיה למזון הופיע לראשונה ב-האקדמיה למזון.

]]>

סולם סקוביל

כל מה שרציתם לדעת על סולם סקוביל

סולם סקוביל - הינו סולם למדידת החריפות הנמצאת בפלפלים, בעזרת טבלה זו תוכלו לקבל קני מידה לרמת החריפות, בפלפל הנמצא בידכם לפני הבישול

יחידת סקוביל  Scoville Scale ו- Scoville Heat (SHU) למדידת החריפות והחום של פלפל הצ'ילי.

נקראו על שם המדען ווילבר סקוביל בשנת 1912 

מהו סולם סקוביל ?

רשימה של פלפלים צ'ילי ויחידות ה- Heat Scoville שלהם (SHUs) מהלוהטים עד הקלים ביותר ועוד.

יחידות סקוביל נקראו על שם המדען ווילבר סקוביל בשנת 1912, באותה עת עבד סקוביל בחברת תרופות בשם Parke-Davis שם פיתח בדיקה בשם "בדיקת Scoville Organoleptic"

המשמשת למדידה. חריפות וחום של פלפל צ'ילי.

במקור, סקוביל טחן פלפלים וערבב אותם עם מי סוכר, ולאחר מכן בדק אותם עם פאנל של טועמים שלגמו מתמיסות הפלפל של סוכר-מים.

הוא היה מדלל את הפלפלים עם מי סוכר, לאט לאט עד שכבר לא צרבו את לשונות הטועמים,

ולאחר מכן היה מקצה מספר לפלפל הצ'ילי על סמך מספר הדילולים הדרושים להריגת החריפות.

המדידות נחלקות לכפולות של 100.

חלק אחד לכל 1,000,000 דילולים של מים מדורג ב -1.5 יחידות סקוביל.

קפסאיצין טהור, החומר שהופך פלפל צ'ילי לחריף, מדורג בין 15 – 16,000,000 יחידות חריפות של סקוביל .

עיינו בתרשים בתחתית הדף כדי להשוות מספר פלפלים בטווח הסקאלה, וכיצד הם מתייחסים לקפסאיצין טהור.

מספר גורמים יכולים להשפיע על חריפות הפלפל, אך הם בדרך כלל נוגעים לטווחים המפורטים להלן.

כיום, בדיקת חריפות פלפל הצ'ילי אינה ממש סובייקטיבית.

הוא הוחלף על ידי כרומטוגרפיה נוזלית בעלת ביצועים גבוהים, או HPLC,

שמודדת את הכימיקלים המייצרים את החריפות של הפלפל ומדרגת אותם ביחידות חריפות של ASTA.

ניתן להשתמש בסולם סקוביל לא רק למדוד פלפל צ'ילי, אלא לכל דבר העשוי מפלפלים צ'ילי, כגון רוטב חריף.

מה שבאמת נמדד הוא הריכוז של " קפסאיצין ", המרכיב הפעיל שמייצר תחושת חריפות על הלשון שלנו.

המונח "קפסאיצין" מקורו בסיווג צמחי הפלפל, מהסוג Capsicum. 

קפסאיצין מופיע באופן טבעי בפלפלים יחד עם קפסאיצינידים אחרים,

כולם מרכיבים את הטעמים הייחודיים ותגובות החריפות של כל פלפל, בהתאם ליחסיהם.

 

רשימת פלפלים צ'ילי מהלוהטים עד הקלים ביותר כפי שנמדדו בסולם יחידת החריפות של סקוביל (SHU)

זוהי לא רשימה מלאה של פלפלים צ'ילי, אלא ייצוג של כמה מהפלפלים הצ'ילי הפופולריים יותר שמופיעים לפי רמת החריפות מהלוהטים לחריפים ביותר.

סולם סקוביל לחלק מהפלפלים הצ'ילי והרטבים החמים הנפוצים ביותר

להלן רשימה של יחידות חום Scoville (SHU) של פלפל הצ'ילי והרטבים החמים הנפוצים ביותר, כך שתוכל להבין כיצד הם מתייחסים זה לזה.

  • פלפל פעמון- 0 יחידות חום סקוביל (SHU)

  • פלפלים בננה – 0 – 500 יחידות חום סקוביל (SHU)

  • פלפלים משיטו – 50 – 200 SHU

  • פלפלים פפרונצ'יני – 100 – 500 יחידות חום סקוביל (SHU)

  • אנהיים פלפלים – 500 – 2,500 יחידות חום סקוביל (SHU)

  • פלחי אנצ'ו – 1,000 – 2,000 יחידות חום סקוביל (SHU)

  • פלפל פובלנו – 1,000 – 2,000 יחידות חום סקוביל (SHU)

  • פלפל שעווה הונגרי – 1,000 – 15,000 SHU

  • רוטב טבסקו – 2,000 – 5,000 יחידות חום סקוביל (SHU)

  • פלפלים Guajillo – 2,500 – 5,000 SHU

  • פלפל חלפיניו – 2,500 – 8,000 יחידות חום של סקוביל (SHU)

  • רוטב חם טבסקו הבנרו – 7,000+ יחידות חום Scoville (SHU)

  • פלפל סרנו – 10,000 – 23,000 יחידות חום Scoville (SHU)

  • פלפלים צ'ילה דה ארבול – 15,000 – 65,000 SHU

  • פלפל קאיין – 30,000 – 50,000 יחידות חום סקוביל (SHU)

  • פלפל צ'ילטין – 50,000 – 100,000 SHU

  • פלפל תאילנדי – 50,000 – 100,000 SHU

  • פלפל דטיל – 100,000 – 300,000 SHU

  • פלפל הבנרו  100,000 – 350,000 יחידות חום Scoville (SHU)

  • פלפל מצנפת סקוטש – 100,000 – 350,000 יחידות חום Scoville (SHU)

  • פלפל הרפאים – בהוט ג'ולוקיה – 1,000,000 + יחידות חום Scoville (SHU)

  • פלפל טרינידד עקרב קצוץ T – 800,000 – 1,463,700 SHU

  • פלפל דרקון קומודו – 1.4 מיליון – 2.2 מיליון SHU

  • פלפל עקרב טרינידד מורוגה – 2,009,231 SHU

  • פלפל צ'ילי של קרולינה ריפר – 2.2 מיליון + יחידות חום של סקוביל (SHU)

 

פלפל הבנרו האדום היה הפלפל החריף ביותר בעולם

עם יחידות חריפות של עד 580,000 יחידות סקוביל

אבל פלפלים צ'ילי החדשים שנוצרו מהכלאות היו חריפים יותר ברמות של ה 20 השנים האחרונות.

המכונים יחד "פלפלים של צ'ילי סופר -הוט",

אלה פלפלים שעולים על טווח 1 מיליון יח' סקוביל,

רשימת פלפלי הצ'ילי החריפים ביותר בעולם הולכת וגדלה כל הזמן.

המגדלים מייצרים כלאיים חריפים יותר בתקווה לדחוף את גבולות סולם סקוביל.

בשנת 2017 התפרסמו כתבות חדשותיות עם טענות פוטנציאליות חדשות ל"פלפל החריף ביותר בעולם ", הכוללים: פלפל נשימת הדרקון,  פלפל X " הלוהט במיוחד . 

עם זאת, לא התקבל אישור רשמי על הבדיקות שבוצעו.

מחזיקת השיאים הנוכחית  היא פלפל קרולינה ריפר או בשמו המסחרי , השטן מקרולינה

תוכלו לעיין בכתבות נוספות

פטריית קרמיני למאכל
ירקות

פטריית קרמיני

פטריית קרמיני כל מה שרציתם לדעת על פטריית קרמיני פטריית קרמיני למאכל הן גם נקראות מיני פורטובלו -הן קטנות עד בינוניות ובעלות כיפה מעוגלת עם

קרא עוד »

שתפו את העמוד

רוצים להכיר את סוגי הדגים

רוצים להכיר את סוגי הפירות

למדו את סוגי הגבינות

כל הזכויות שמורות לאתר האקדמיה למזון © 2020

הפוסט סולם סקוביל: כל מה שצריך לדעת (רמות חריפות בפלפל) – האקדמיה למזון הופיע לראשונה ב-האקדמיה למזון.

]]>
פטריית מורל: כל מה שצריך לדעת (ערך תזונתי ועוד) – האקדמיה למזון https://b4u.co.il/%d7%a4%d7%98%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%9c-%d7%9b%d7%9c-%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%93%d7%a2%d7%aa-%d7%a2%d7%a8%d7%9a-%d7%aa%d7%96%d7%95%d7%a0%d7%aa/ Sun, 08 Aug 2021 07:39:38 +0000 https://b4u.co.il/?p=6276 פטריית מורל כל מה שרציתם לדעת על פטריית מורל פטריית מורל היא אחת מפטריות הבר המבוקשות ביותר בעולם. הם זוכים לשבחים על הטעם, המרקם, המראה

הפוסט פטריית מורל: כל מה שצריך לדעת (ערך תזונתי ועוד) – האקדמיה למזון הופיע לראשונה ב-האקדמיה למזון.

]]>
פטריית מורל

פטריית מורל

כל מה שרציתם לדעת על פטריית מורל

פטריית מורל היא אחת מפטריות הבר המבוקשות ביותר בעולם. הם זוכים לשבחים על הטעם, המרקם, המראה שלהם, צורתם יכולה להיות מלבנית עד אליפסה

פטריית מורל קצת רקע

מורל היא אחת מפטריות הבר המבוקשות ביותר בעולם. הם זוכים לשבחים על הטעם, המרקם, המראה שלהם. 

החלק שאנו אוכלים הוא גוף הפרי של האורגניזם התת -קרקעי בשם תפטיר בעל מערכת יחסים סימביוטית מורכבת עם עצים. 

כל חובבי פטריות אביב, שפים מחטטים וקבוצה שהולכת וגדלה של מסיקים מסחריים צדים את אוצרות היער הקטנים האלה.

סוג הפטרייה היה נושא לקסם וויכוח במשך מאות שנים.

המיקולוגים (מדעני פטריות) אינם יכולים להסכים על כמה תת -מינים של המורל,

עם זאת, האם "ורד בשם אחר לא יריח כמתוק?" כולם יכולים להסכים שהמורל טעים ומזין.

פטריית מורל איך היא נראית:

המורל משתנה מאוד במראה. צורתם יכולה להיות מלבנית עד אליפסה, צבעם יכול להיות בלונדיני עד אפור. 

גודלם יכול להיות קטן מקצה האצבע שלכם עד גדול יותר מהיד שלכם.

המאפיין המזוהה ביותר שלהם הוא מה שמתואר בדרך כלל כחלת דבש מבחוץ. ה'מסרקים 'או הבורות בצד החיצוני של המורלים יכולים להיות צמודים או רופפים ויוצרים דפוס/תיקון לא סדיר.

החלק הפנימי של הפטרייה חלול ולבן ומקרוב אפשר לזהות מרקם דמוי עור אווז.

בסיס הכובע מצטרף לגבעול לבנבן שיכול להיות קצר או גבוה וחלול 

מדוע הפטרייה כל כך פופלרית?

יש להם מוניטין גדול.  הפטריות הם קצת כוכב רוק בעולם האוכל

כי קשה למצוא אותם, הם כל כך יקרים וכל כך אקזוטיים.

הם בדרך כלל שמורים לארוחות מהודרות עם יין ובשר מפואר.

והם כל כך טעימים! אפילו אנשים שאומרים שהם לא אוהבים פטריות מתאהבים לעתים קרובות במורל. 

פטריית מורל תזונה ויתרונות

מכיוון שמורלים נוטים לצמוח בקרקע עשירה הם באים עמוסים בוויטמינים ומינרלים.

בעוד שהתזונה יכולה להשתנות בהתאם לאדמה שבה הם נמצאים,

הפטרייה בדרך כלל תכיל כמויות משמעותיות של ברזל, נחושת, מנגן, זרחן, אבץ, ויטמין D, חומצה פולית, ניאצין, ריבופלבין ומינון הגון של אשלגן, מגנזיום, סידן, סלניום, תיאמין, ויטמינים E ו- B6.

הפטרייה גם עמוסה בנוגדי חמצון, מאזן את רמת הסוכר בדם ומתקן נזקים בכבד.

בנוסף, הם עתירי חלבון וסיבים תזונתיים.

100 גרם פטריות מכילות

קלוריות 31, סה"כ שומן 0.6 גרם, נתרן 21 מ"ג, אשלגן 411 מ"ג, סה"כ פחמימות 5.1 גרם, וחלבון 3.1 גרם.

פטריית מורל שימושים במטבח

כמו רוב הפטריות ורוב המעדנים, מכינים בצורה הטובה ביותר פשוט כך שתוכלו באמת להתענג עליהם.

אנו ממליצים על מחבת פשוטה עם חמאה ומלח.

כשמבשלים מורל מיובש, מוסיפים חלק ממי ההשריה שלכם למחבת ומצמצמים.

אנחנו לא מתנגדים לשימוש בקצת יין (לבן מועדף) או שמנת (כפי שרוב האירופאים מעדיפים).

מבשלים בבישול נמוך ואיטי עד שצבעו נחמד למיצוי הטעם הטוב ביותר.

חלק מעדיפים מטוגנים, לחמים, ממולאים … באמת האפשרויות הן אינסופיות! אבל אתם צריכים לבשל אותם .

הפטריות המיובשות לא טעימות והם עלולים לגרום לבעיות עיכול או להתכווצויות. אם זו הפעם הראשונה שלכם,

היו מתונים.

פטריית מורל עונות שיווק

מורל הוא אחד ממיני פטריות האביב הבודדים.

היכן ניתן להשיג את הפטרייה

הפטרייה אינה ניתנת להשגה בישראל

פטריית מורל אחסון

כטריים הם נשמרים כשבוע בקירור,  

מניחים אותם במקרר, בעומק של לא יותר מכמה שכבות, עם הרבה אוויר להסתובב סביבם. ייבוש הוא אפשרות אחסון מצוינת. 

כל ביס בארוחה עם מורלים הוא הביס הטוב ביותר

תוכלו לעיין בכתבות נוספות

שתפו את העמוד

רוצים להכיר את סוגי הדגים

רוצים להכיר את סוגי הפירות

למדו את סוגי הגבינות

כל הזכויות שמורות לאתר האקדמיה למזון © 2020

הפוסט פטריית מורל: כל מה שצריך לדעת (ערך תזונתי ועוד) – האקדמיה למזון הופיע לראשונה ב-האקדמיה למזון.

]]>