לפת

לפת

כל מה שרציתם לדעת על לפת

לפת הם שורשים אכילים קטנים עד בינוניים, בקוטר של 5 עד 20 ס"מ, והם מחוברים לגבעולים ירוקים מאורכים ודקים ועלים שטוחים ורחבים. לשורשים צורה עגולה, אליפסה, עד שטוחה מעט, ובדרך כלל יש שורש דק ודקוד מחודד המשתרע מלמטה, באורך של 8 עד 10 ס"מ. בחלק מהשווקים המסחריים גוזמים את השורש לפני שנמכר למראה נקי יותר. פני השורש חלקים ויציבים למחצה, נעדרים שורשי צד, ובהתאם לזן הלפת נע בצבע לבן לבן סגול לאדום, ירוק, כתום ולבן מלא. הלפת המסחרית הנפוצה ביותר היא שנהב עד לבן עם טבעת סגולה ייחודית המקיפה את הגבעול. צביעה זו מפותחת מחשיפה לשמש בשלב הצמיחה הסופי. מתחת לפני השטח הבשר לבן, צפוף, פריך ועמילני.

לפת קצת רקע

מסווג מבחינה בוטאנית כבראסיקה ראפה,

הם ירקות שורש קדומים השייכים למשפחת הברוסיקאים או חרדל.

הצמחים הדו-שנתיים מעובדים במשך אלפי שנים והם אחד הירקות העתיקים ביותר

המשמשים כמקור לחומרים מזינים הן לבעלי חיים והן לבני אדם.

מבחינה היסטורית, הירק צבר מוניטין שלילי משהו מכיוון שתרבויות רבות נהגו לשקול את השורש המשותף כקשורה לעוני ולבעלי חיים.

לאורך זמן, הירק נותר יבול יציב בגינות הביתיות והיו מקור מזון קריטי במחסור.

בימינו, השם לפת הוא מתאר כללי שניתן ליותר משלושים זנים מבויתים המשתנים בגודל, בצבע, בטעם ובשימוש.

לפת תרבויות:

באירלנד, היו מגולפים את הירק באופן מסורתי בפנים מפחידות במהלך הפסטיבל הקלטי של סמהיין.

פירוש השם סמהיין הוא "סוף הקיץ" והיה פסטיבל שייצג תקופת מעבר, כאשר עונות השנה התחלפו מסתיו לחורף,

לעתים קרובות התקופה החשוכה ביותר והקטלנית ביותר בשנה. 

במהלך סמהיין האמינו גם שהעולם העל טבעי יחפוף את החיים, ויאפשר לרוחות לשוטט על פני כדור הארץ ולהביא שובבות וצרות. 

מדורות והקרבות גדולות בוצעו על מנת לספק הגנה מפני הרוחות הנודדות, ורבים מהחוגגים היו חובשים מסיכות ומעצבים לפת כדי להדוף את הרוע.

ההירק היה חלול ומגולף בפנים מפחידות,

ואז מוארים בגחלים כדי להפוך את שורשי השנהב לדמויים לגולגולות זוהרות.

במוזיאון לחיים כפריים במחוז, מאיו, אירלנד, ניתן לראות שני העתקים של הפנסים בימינו, ולוכדים את מהותו הקודמת של קודמו ג'ק-או-לנטרן.

ההעתקים נעשו מגבס של הירק מגולפת מקורית אשר נתרמה למוזיאון בשנת 1943.

לפת תזונה ויתרונות 

היא מקור מצוין לוויטמין C לחיזוק המערכת החיסונית, להפחתת דלקת ולהגברת ייצור הקולגן.

השורשים הם גם מקור טוב לסיבים לוויסות דרכי העיכול, נחושת לשמירה על חילוף חומרים אופטימלי,

מצויין לפיתוח רקמת חיבור, אשלגן לאיזון רמות הנוזלים,

ומכילים כמויות נמוכות יותר של זרחן, סידן, ברזל וחומצה פולית.

לפת ערך תזונתי 

100 גרם ירק מכילות:

22 קלוריות, 0.1 גרם שומן, 0  מ"ג כולסטרול , 16 מ"ג נתרן, 177 מ"ג אשלגן, סה"כ פחמימות 5.1

לפת שימושים במטבח

לירק יש טעם פלפלי עדין ומתאים היטב כגולמי או מבושל.

את השורשים ניתן לפרוס ולהוסיף לסלטים ירוקים, לקצוץ אותם לסלט כרוב או להגיש בצלחות מתאבן עם מטבלים.

חשוב לציין כי ניתן לקלף או להשאיר את הקליפה בהתאם להעדפה האישית.

בעוד שניתן להגיש את הירק טרי, השורשים מבושלים באופן פופולרי יותר בכדי לשפר את המתיקות ועומק הטעם.

ניתן לאפות לפת, לצלות, להרתיח, לצלות איטיות, להקפיץ או לרסק.

השורשים מוספים ברוב  למרקים, תבשילים וקארי,

ניתן לאדות, להקפיץ, או למזג אותם לפסטו, ומשמשים בכל מתכון הקורא לירקות חרדל.

הירק משתלב היטב עם עשבי תיבול כמו

טרגון, פטרוזיליה, טימין ועירית,

ארומטים כולל שום, בצל ושאלוט, תפוחי אדמה, סלק, צנון, ערמונים, פטריות

בשרים כמו טלה, בקר ובשר חזיר.

לפת זנים נוספים

פלאט

כתומה

הינונה קאבו

בייבי

זהב גדול

לפת עונות שיווק

לפת זמינים כל השנה, עם עונת שיא בסתיו ובאביב.

היכן ניתן להשיג את הלפת

הירק מצוי כמעט בכל מקום, כמו הסופרים, חנויות ירקות, והשוק

לפת אחסון

יש להסיר את השורשים לפני האחסון כדי למנוע אובדן לחות.

את הירוקים ניתן להניח בשקית ניילון ולאחסן במשך 2-3 ימים במקרר.

יש לעטוף שורשים שלמים ולא רחוצים במגבת נייר לחה ולהניח אותם בכלי אטום במגירת הבצק של המקרר, שם הם ישמרו בין שבועיים לשלושה שבועות.

ניתן לקלף, ולהקפיא  לשימוש ממושך, לאחסן במשך 8 עד 10 חודשים.

חיילים גרמנים שרדו על השורשים הקשים הקרים כתחליף לבשר ותפוחי אדמה, ששניהם היו דלים במיוחד.

שתפו את העמוד

תוכלו לעיין בכתבות נוספות

שימג'י
ירקות

פטריית שימג'י

פטריית שימג'י כל מה שרציתם לדעת על פטריית שימג'י פטריית שימג'י לבנות המסווגות באופן בוטני כ- Hypsizygus marmoreus, הן פטריות מאכל שמקורן במזרח אסיה והן

קרא עוד »

רוצים להכיר את סוגי הדגים

רוצים להכיר את סוגי הפירות

למדו את סוגי הגבינות

כל הזכויות שמורות לאתר האקדמיה למזון © 2020